Hume on Relations of Ideas and Matters of Fact 5.1

Description

Original title

יחסים בין אידאות ועניינים שבעובדה 5.1

ברוכים הבאים לפרק 5.1 בקורס "מבוא לפילוסופיה של המדע" של אוניברסיטת תל אביב. בפרק זה נצא למסע מרתק אל שורשי האמפיריציזם, נתמקד בהבחנה המכוננת של דייוויד יום בין ידע אפריורי לאמפירי, ונבחן את השלכותיה על הבנתנו את המדע ואת תהליכי הלמידה האנושית. פרק זה מהווה אבן יסוד בחקר הפילוסופיה של המדע, שכן הוא מניח את התשתית להבנת אופיו של הידע המדעי – האם הוא נובע מהתנסות בלבד, או שמא יש לו קטגוריות מחשבה קבועות ועצמאיות? המושג המרכזי והראשון שנעמיק בו הוא ההבחנה היומאנית בין "יחסים בין אידאות" (Relations of Ideas) לבין "עניינים שבעובדה" (Matters of Fact). "יחסים בין אידאות" מתייחסים לאמיתות לוגיות או מתמטיות, שאינן תלויות בעולם החיצוני. לדוגמה, המשפט "כל רווק הוא לא נשוי" נכון מכוח הגדרת המושגים עצמם, ואינו דורש כל תצפית אמפירית לאימותו. ידע זה נחשב ל"אפריורי" – קודם לניסיון, והוא בעל ודאות לוגית. לעומתו, "עניינים שבעובדה" נוגעים לקביעות אודות העולם, ואמיתותם נקבעת על ידי התנסות ותצפית. למשל, המשפט "השמש זורחת במזרח" הוא עניין שבעובדה, ואמיתותו נלמדת מהתבוננות חוזרת ונשנית בעולם. ידע זה נחשב ל"אמפירי" – נלמד מהניסיון, והוא תמיד כפוף לספק מסוים, שכן הוא מבוסס על הסקה אינדוקטיבית. דייוויד יום, פילוסוף סקוטי בן המאה ה-18, הוא הדמות המרכזית בפרק זה. יום, אחד מהאמפיריציסטים הבולטים, הושפע רבות מקודמיו כגון ג'ון לוק וג'ורג' ברקלי, אך לקח את הרעיון האמפיריסטי צעד אחד קדימה. לוק טען שהמוח הוא "לוח חלק" (tabula rasa) וכל הידע שלנו נובע מהניסיון, בעוד שברקלי הרחיק לכת וטען שתפיסתנו את העולם החיצוני היא למעשה המציאות עצמה ("להיות זה להיתפס"). יום פיתח את עקרונות אלה והגיע למסקנות רדיקליות לגבי גבולות הידע האנושי, ובפרט לגבי יכולתנו להכיר קשרים הכרחיים של סיבה ותוצאה. לטענת יום, מה שאנו מכנים "סיבתיות" אינו אלא הרגל פסיכולוגי הנובע מצמידות מתמדת של אירועים. איננו יכולים לדעת בוודאות שהעתיד יהיה דומה לעבר. הדיון המרכזי שיתפתח בפרק זה הוא אודות מעמדו של הידע המדעי. אם כל הידע על העולם הוא אמפירי ואינדוקטיבי, האם למדע יש יכולת לנסח חוקים כלליים וודאיים? יום העלה את "בעיית האינדוקציה", שהיא אחד האתגרים הגדולים ביותר בפילוסופיה של המדע. כיצד ניתן להצדיק הסקה מתוך מקרים פרטיים רבים למסקנה כללית? יום הראה שאין הצדקה לוגית טהורה לכך, וכי הסתמכות על אינדוקציה היא בעצמה הרגל הנובע מניסיון העבר. נבחן את השלכות טיעונו זה על תפיסתנו את המדע ככלי להפקת ידע אובייקטיבי ומהימן. דוגמאות מההיסטוריה של המדע ימחישו את הדילמה היומאנית. תגליות כמו חוקי ניוטון או תיאוריית האבולוציה של דארווין נבנו על תצפיות אמפיריות והכללות אינדוקטיביות. יום היה שואל, למשל, למה אנו מאמינים שבכל פעם שנפיל תפוח הוא ייפול ארצה? התשובה לפי יום אינה נובעת מראייה 'הכרחית' של כוח הכבידה, אלא מהתנסות חוזרת ונשנית המלמדת אותנו על חוקיות מסוימת בטבע. דוגמה נוספת היא שימוש בדגימה סטטיסטית במחקר רפואי – ההיסק ממדגם כלשהו אל כלל האוכלוסייה מבוסס על אינדוקציה, וככזה, תמיד טמון בו מרכיב של אי-ודאות. לסיכום, פרק זה יחשוף את יסודות האמפיריציזם דרך הפריזמה הביקורתית של דייוויד יום. ההבחנה בין יחסים בין אידאות לעניינים שבעובדה, יחד עם בחינת בעיית האינדוקציה, תניח את הפיגומים להבנת המהפכה הקופרניקאית בפילוסופיה של קאנט, שיוצג בפרקים הבאים. קאנט ניסה לגשר על הפער שהשאיר יום, ולמצוא דרך להצדיק ידע מדעי וודאי, מבלי להתכחש לתרומתו של הניסיון ומבלי ליפול לספקנות הרדיקלית של יום. הבנת יום היא, אפוא, קריטית להבנת התפתחות הפילוסופיה המודרנית והפילוסופיה של המדע.

Aristotle's Conception of Science 1.2

Biases in Science – Bacon's Four Idols 2.1

Creativity and Imagination in Forming Hypotheses 6.2

The Distinction Between Analytic and Synthetic Statements 7.1

Types of Definitions in the Positivist Approach 7.3

Descartes' Scientific Method 3.1

Description of the Hypothetico-Deductive Method 6.3

Critique of Induction 6.1

Aristotle's Argument 1.3

Kuhn – Revolutionary Science 12.1

Axioms of the Field of Research 7.4

Hume's Critique of Causal Relations and Induction 5.2

Kuhn – The History of Science and the Concept of Paradigm 9.1

Descartes and the Piece of Wax 3.2

Newton's Prism Experiment 4.2

Bacon's Tables of Presence and Absence 2.2

Logical Thinking – What is a Statement and what is an Argument? 1.1

Scientific Holism 10.1

Newton's Research on Gravitation 4.1

The Anti-Metaphysical Approach 7.2