Hume's Critique of Causal Relations and Induction 5.2

Description

Original title

הביקורת של יום על יחסים סיבתיים ועל האינדוקציה 5.2

בפרק 5.2 של הקורס "מבוא לפילוסופיה של המדע" באוניברסיטת תל אביב, אנו צוללים עמוק אל אחת הביקורות הפילוסופיות המכוננות והמשמעותיות ביותר בתולדות המחשבה המודרנית: זו של הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום (Hume) על יחסים סיבתיים ועל עקרון האינדוקציה. פרק זה הוא אבן יסוד בהבנת מגבלות הידע האנושי ובסיס הכרחי לכל דיון עתידי בפילוסופיה של המדע, שכן הוא מערער על ההנחות הבסיסיות ביותר לגבי יכולתנו להפיק ידע מהעולם באמצעות ניסיון והתבוננות. הדיון נפתח בהצגה של "בעיית הסיבתיות". נבחן כיצד אנו תופסים יחס של סיבה-תוצאה בחיי היומיום ובמדע, ונגלה שעל אף האינטואיציה החזקה שלנו, קשה מאוד למצוא בסיס רציונלי או אמפירי איתן לטענה כי אירוע אחד *גורם* בהכרח ובתוקף לוגי לאחר. יום מראה כי כל מה שאנו רואים הלכה למעשה הוא צימוד קבוע בין אירועים, אך לעולם איננו צופים ב"חיבור ההכרחי" עצמו המחבר ביניהם. אנו רואים שללהבה יש צבע אדום ושהיא מחממת, אך איננו רואים את ה"חיבור ההכרחי" בין הלהבה לבין החום. הדיון עובר ל"ניתוח הפסיכולוגי של ההיסק הסיבתי" של יום. יום טוען כי התחושה שלנו לגבי הכרח סיבתי אינה נובעת מראיות לוגיות או אמפיריות אובייקטיביות, אלא מהרגל פסיכולוגי. ניסיון חוזר ונשנה של צימוד בין אירועים (למשל, תמיד כשזורקים אבן היא נופלת) יוצר בנו ציפייה נפשית שאחד יבוא בעקבות השני, והרגשה זו של ציפייה היא המקור למה שאנו מזהים כ"חיבור הכרחי". מביקורת זו על הסיבתיות, אנו ממשיכים לליבה של פרק זה: "בעיית האינדוקציה". האינדוקציה היא התהליך הלוגי שבו אנו מסיקים מסקנות כלליות מתוך תצפיות פרטיות (לדוגמה: "כל הברבורים שראיתי היו לבנים, לכן כל הברבורים לבנים"). יום מראה כי אין כל הצדקה רציונלית להנחה כי העתיד יהיה דומה לעבר, או כי מה שהתקיים עד כה ימשיך להתקיים. ההנחה שאנו עושים שימוש בהיסק אינדוקטיבי היא שהטבע אחיד ועקבי, אך יום טוען כי הנחה זו עצמה אינה ניתנת להוכחה לא אמפירית (כי כל הוכחה כזו תסתמך על האינדוקציה עצמה, ועל כן תהיה טיעון מעגלי) ולא לוגית. בכך, יום מערער על עצם היכולת לבנות ידע אמין ומבוסס מניסיון, ומשאיר אותנו עם שאלה קיומית לגבי אופי הידע המדעי. הרקע ההיסטורי-פילוסופי לביקורתו של יום נעוץ באסכולת האמפיריציזם הבריטי (לוק, ברקלי), שממנה צמח, אך יום לקח את עקרונות האסכולה לקצה הלוגי שלהם, וחשף את הקושיות המהותיות הטמונות בה. הטיעונים המרכזיים בפרק יכללו את הפרכת הרעיון של "חיבור הכרחי" אובייקטיבי, הצגת ההסבר הפסיכולוגי-הביהביוריסטי של יום לתחושת ההכרח, והערעור על כל הצדקה רציונלית לאינדוקציה. הדיונים המתפתחים יגעו בהשלכות מרחיקות הלכת של ביקורת זו על המדע – האם אנו יכולים לדעת דבר בוודאות? האם המדע הוא רק אוסף של הרגלים מועילים ולא ידע אמיתי? דוגמאות מובהקות לכך ניתן למצוא בהתפתחות הפיזיקה הניוטונית, שהייתה שיא המדע בזמנו של יום. המדע הניוטוני התבסס על חוקים כלליים שהוסקו מתצפיות (אינדוקציה), וביום הראה ללא רחם שאין לנו הצדקה לדעת שחוקי הטבע שראינו פועלים בעבר ימשיכו לפעול בעתיד. גם במדע המודרני, דוגמאות מהביולוגיה או הרפואה, שבהן אנו מסיקים מסקנות על בסיס ניסויים חוזרים, כפופות לאותה ביקורת יומאינית. בסיום הפרק, נראה שביקורתו של יום, על אף אופיה הסקפטי כמעט, לא הובילה לקריסה מוחלטת של המדע, אלא דחפה פילוסופים ומדענים לחפש בסיסים חדשים ומוצקים יותר לידע מדעי. פרק זה מהווה גשר חיוני לדיונים שיבואו בהמשך הקורס, בפרט לניסיונות של פילוסופים מאוחרים יותר, כמו קאנט ופופר, להתמודד עם אתגרי האינדוקציה והסיבתיות, ולהציע פתרונות שונים לבעיות שמציג יום.

Aristotle's Conception of Science 1.2

Biases in Science – Bacon's Four Idols 2.1

Hume on Relations of Ideas and Matters of Fact 5.1

Creativity and Imagination in Forming Hypotheses 6.2

The Distinction Between Analytic and Synthetic Statements 7.1

Types of Definitions in the Positivist Approach 7.3

Descartes' Scientific Method 3.1

Description of the Hypothetico-Deductive Method 6.3

Critique of Induction 6.1

Aristotle's Argument 1.3

Kuhn – Revolutionary Science 12.1

Axioms of the Field of Research 7.4

Kuhn – The History of Science and the Concept of Paradigm 9.1

Descartes and the Piece of Wax 3.2

Newton's Prism Experiment 4.2

Bacon's Tables of Presence and Absence 2.2

Logical Thinking – What is a Statement and what is an Argument? 1.1

Scientific Holism 10.1

Newton's Research on Gravitation 4.1

The Anti-Metaphysical Approach 7.2