Section 215
תקציר פרק ב' בחוק הפטריוט: סקירה מורחבת על סמכויות המעקב, המחלוקות סביב זכויות הפרט והשפעתו על החוק האמריקאי.
המסמך הבא הוא תקציר של פרק ב' בחוק הפטריוט (USA PATRIOT Act). חוק הפטריוט נחקק על ידי הקונגרס של ארצות הברית בשנת 2001 כתגובה לפיגועי 11 בספטמבר 2001. פרק ב' של החוק, שכותרתו "נהלי מעקב מוגברים" (Enhanced Surveillance Procedures), העניק סמכויות מעקב מורחבות לסוכנויות וגופים ממשלתיים שונים. פרק זה כולל 25 סעיפים, כאשר אחד מהם (סעיף 224) מכיל "סעיף שקיעה" (sunset clause), הקובע תאריך תפוגה, 31 בדצמבר 2005, למרבית הוראות הפרק. ב-22 בדצמבר 2005, תאריך התפוגה הוארך עד ל-3 בפברואר 2006.
פרק ב' כולל רבים מהסעיפים השנויים ביותר במחלוקת בחוק כולו. תומכי חוק הפטריוט טוענים כי הוראות אלה חיוניות למלחמה בטרור, בעוד שמתנגדיו גורסים כי רבים מסעיפי הפרק פוגעים בזכויות הפרט ובזכויות האזרח.
סעיפי פרק ב' מתקנים את חוק מעקב המודיעין הזר של 1978 (Foreign Intelligence Surveillance Act of 1978, או FISA) ואת הוראותיו בכרך 18 של הקוד של ארצות הברית (U.S.C.), העוסק ב"פשעים וסדר דין פלילי". בנוסף, הוא מתקן את חוק פרטיות התקשורת האלקטרונית מ-1986. באופן כללי, הפרק מרחיב את סמכויותיהן של סוכנויות פדרליות ליירט, לשתף ולהשתמש בתקשורת פרטית, במיוחד תקשורת אלקטרונית, תוך התמקדות בחקירות פליליות באמצעות עדכון הכללים המסדירים חקירות של פשעי מחשב. הוא גם קובע נהלים ומגבלות עבור אנשים החשים שזכויותיהם הופרו ומבקשים לתבוע סעד, לרבות נגד ממשלת ארצות הברית. עם זאת, הפרק כולל גם סעיף העוסק בסנקציות סחר נגד מדינות שממשלותיהן תומכות בטרור, נושא שאינו קשור ישירות לסוגיות מעקב.
סעיפים 201 ו-202: יירוט תקשורת
שני סעיפים אלה עוסקים ביירוט תקשורת על ידי ממשלת ארצות הברית.
סעיף 201, שכותרתו "סמכות ליירט תקשורת קווית, בעל פה ואלקטרונית הקשורה לטרור", תיקן את סעיף 2516 בכרך 18 של קוד החוקים האמריקאי (הסמכה ליירוט תקשורת). סעיף זה מאפשר (בתנאים מסוימים) לתובע הכללי של ארצות הברית (או לחלק מפקודיו) להסמיך שופט פדרלי להוציא צו המאשר יירוט של תקשורת קווית או בעל פה על ידי לשכת החקירות הפדרלית (FBI) או סוכנות פדרלית רלוונטית אחרת.
התיקון הוסיף תנאי נוסף המאפשר הוצאת צו יירוט: הצו יכול להינתן אם מבוצעת עבירה פלילית הקשורה לטרור, כהגדרתה בחוק (18 U.S.C. § 2332), לרבות:
- שימוש בנשק להשמדה המונית.
- מתן סיוע פיננסי לביצוע פעולות טרור.
- מתן תמיכה חומרית למחבלים.
- מתן תמיכה חומרית או משאבים לארגוני טרור זרים שהוכרזו ככאלה.
סעיף 202, שכותרתו "סמכות ליירט תקשורת... הקשורה לעבירות הונאה ושימוש לרעה במחשבים", תיקן את הקוד האמריקאי כדי לכלול הונאת מחשב ושימוש לרעה במחשבים ברשימת העילות שבגינן ניתן להוציא צו יירוט.
סעיף 203: סמכות לשיתוף מידע מחקירות פליליות
סעיף זה, שכותרתו "סמכות לשיתוף מידע מחקירות פליליות", שינה את כללי סדר הדין הפלילי הפדרליים בנוגע לחשיפת מידע שהוצג בפני חבר מושבעים גדול (Grand Jury). התיקון התיר לחשוף מידע מדיוני חבר המושבעים הגדול, שבדרך כלל אסור בחשיפה, אם המידע נוגע למודיעין חוץ, ריגול נגדי (counterintelligence) או מידע מודיעיני זר. התיקון הגדיר "מידע מודיעיני זר" כמידע אודות:
- מתקפה ממשית או פוטנציאלית או פעולות עוינות חמורות אחרות של מעצמה זרה או סוכן של מעצמה זרה.
- חבלה או טרור בינלאומי על ידי מעצמה זרה או סוכן שלה.
- פעילויות מודיעין חשאיות על ידי שירות מודיעין או רשת של מעצמה זרה.
- מידע הנוגע למעצמה זרה או טריטוריה זרה הקשור להגנה הלאומית או לביטחונה של ארצות הברית.
הסעיף גם מאפשר למסור מידע שהושג במסגרת יירוט תקשורת (האזנת סתר) לכל פקיד פדרלי בתחומי אכיפת החוק, מודיעין, הגנה, הגירה, הגנה לאומית או ביטחון לאומי, לשימוש במסגרת תפקידו הרשמי. התובע הכללי נדרש לקבוע נהלים שיסדירו את חשיפת המידע כאשר הוא נוגע לאזרחי ארה"ב.
סעיף 204: הבהרת חריגים מודיעיניים למגבלות על יירוט
סעיף זה הסיר מגבלות שהיו קיימות על איסוף מידע מודיעיני זר מתקשורת בינלאומית או זרה. הוא גם הבהיר כי חוק מעקב המודיעין הזר (FISA) אינו האמצעי הבלעדי לביצוע מעקב אלקטרוני רק עבור תקשורת קווית ובעל פה, אלא חל גם על תקשורת אלקטרונית.
סעיף 205: העסקת מתרגמים על ידי ה-FBI
סעיף זה מאפשר למנהל ה-FBI להעסיק מתרגמים לתמיכה בחקירות ובמבצעים נגד טרור, מבלי להיות כפוף לדרישות ולמגבלות כוח האדם הפדרליות. עם זאת, עליו לדווח לוועדות המשפטים של הסנאט ובית הנבחרים על מספר המתרגמים המועסקים.
סעיף 206: סמכות למעקב 'נודד'
חוק FISA המקורי דרש בדרך כלל לציין בצו המעקב את המיקום או המתקן הספציפי שבו יתבצע המעקב. סעיף 206, המכונה "מעקב נודד" (Roving surveillance), תיקן את החוק כדי לאפשר הוצאת צו מעקב גם "בנסיבות שבהן בית המשפט מוצא כי פעולותיו של יעד הבקשה עלולות לסכל את זיהויו של אדם מסוים".
תיקון זה מאפשר לסוכנויות המודיעין לעקוב אחר אדם מסוים מבלי לציין מראש את כל אמצעי התקשורת או המקומות שבהם הוא עשוי להשתמש. סמכות דומה כבר הייתה קיימת בחקירות פליליות רגילות, והסעיף נועד ליישר קו בין חקירות מודיעין לחקירות פליליות. עם זאת, הסעיף עורר מחלוקת רבה, שכן מבקריו טענו שהוא עלול לאפשר הוצאת צווים מסוג "פלוני אלמוני" (John Doe) שאינם מזהים לא את היעד ולא את מיקום היירוט.
סעיף 207: משך המעקב במסגרת FISA אחר סוכני מעצמה זרה
סעיף זה האריך את משך הזמן המרבי שניתן לקיים מעקב או חיפוש פיזי במסגרת FISA נגד "סוכנים של מעצמה זרה" שאינם אזרחי ארה"ב. משך הצו הראשוני הוארך מ-90 יום ל-120 יום, והארכות נוספות יכולות להינתן לתקופה של עד שנה.
סעיף 208: מינוי שופטים
סעיף זה הגדיל את מספר שופטי בית המשפט המחוזי הפדרלי הממונים לכהן בבית הדין המיוחד של FISA משבעה לאחד-עשר. כמו כן, נקבע כי שלושה מהשופטים חייבים להתגורר ברדיוס של 20 מייל (כ-32 ק"מ) ממחוז קולומביה.
סעיף 209: תפיסת הודעות דואר קולי באמצעות צווים
לפני חוק הפטריוט, כדי להאזין להודעות דואר קולי מאוחסנות, הממשל נדרש להוציא צו האזנת סתר, תהליך מורכב בעל דרישות מחמירות. סעיף זה שינה את החוק כך שהודעות דואר קולי מאוחסנות ייחשבו "תקשורת אלקטרונית מאוחסנת", בדומה להודעות דואר אלקטרוני. כתוצאה מכך, הממשל יכול כעת לדרוש גישה להודעות אלה באמצעות צו חיפוש רגיל, שהשגתו קלה יותר. לטענת הסנאטור פטריק לייהי, השינוי נועד "ליצור הרמוניה בין הכללים החלים על תקשורת קולית מאוחסנת ותקשורת שאינה קולית".
סעיפים 210 ו-211: היקף הצווים לקבלת רישומי תקשורת אלקטרונית
סעיף 210 הרחיב את סוג המידע שספקיות שירותי תקשורת נדרשות למסור לממשלה במסגרת צו לקבלת רישומים. הרשימה הורחבה וכוללת כעת: רישומים של זמני התחברות ומשך החיבור, וכן מספרי זיהוי או כתובות של הציוד שבו נעשה שימוש, גם אם אלו זמניים (למשל, כתובות IP המוקצות באופן דינמי על ידי שרת DHCP).
סעיף 211 הבהיר כי הממשל יכול לקבל גישה לרישומי לקוחות של חברות כבלים, למעט רישומים החושפים את בחירות הצפייה של המנוי בתוכניות וידאו.
סעיף 212: גילוי חירום של תקשורת אלקטרונית
סעיף זה תיקן את החוק כדי לאפשר לספק שירותי תקשורת לחשוף מרצונו מידע על תקשורת של לקוח (אך לא את תוכן התקשורת עצמה) לגורמי ממשל. החשיפה מותרת אם הספק מאמין בתום לב שקיימת "סכנה מיידית למוות או לפציעה גופנית חמורה" לאדם כלשהו.
מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Section_summary_of_Title_II_of_the_Patriot_Act
