Citizenfour

"סיטיזנפור" (Citizenfour) הוא סרט תיעודי משנת 2014 בבימויה של לורה פויטרס, העוסק באדוארד סנודן ובשערוריית הריגול של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA). הקרנת הבכורה של הסרט בארצות הברית נערכה ב-10 באוקטובר 2014 בפסטיבל הסרטים של ניו יורק, והקרנת הבכורה בבריטניה התקיימה ב-17 באוקטובר 2014 בפסטיבל הסרטים של לונדון. בסרט מופיעים סנודן והעיתונאי גלן גרינוולד, והוא הופק במשותף על ידי פויטרס, מתילד בונפוי ודירק וילוצקי, כאשר סטיבן סודרברג ואחרים שימשו כמפיקים בפועל. עם יציאתו, זכה "סיטיזנפור" לשבחי המבקרים וגרף פרסים רבים, בהם פרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה ה-87. סרט זה הוא החלק השלישי בטרילוגיה של פויטרס על התקופה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר, הכוללת גם את הסרטים "ארצי, ארצי" (2006) ו"השבועה" (2010).

תקציר

בינואר 2013, לורה פויטרס, במאית ומפיקת סרטים תיעודיים אמריקאית שעבדה במשך שנים על סרט בנושא תוכניות המעקב בארצות הברית שהופעלו בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, מקבלת דואר אלקטרוני מוצפן מאדם זר המכנה את עצמו "האזרח הרביעי" (Citizen Four). לפי מאמר שפורסם ב-Vice, סנודן בחר בכינוי זה כמחווה לשלושה חושפי שחיתויות קודמים ב-NSA: ביל ביני, קירק ויבי ותומאס דרייק. בהודעתו הראשונית לפויטרס, הוא מציע לה מידע פנימי על נהלי האזנות סתר בלתי חוקיות של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) וסוכנויות ביון אחרות.

ביוני 2013, מלווה בעיתונאי גלן גרינוולד וכתב המודיעין של ה"גרדיאן" יואן מקאסקיל, היא טסה להונג קונג עם מצלמתה לפגישה הראשונה עם "האזרח הרביעי" בבית מלון. שם, הוא חושף את זהותו כאדוארד סנודן. סצנות המפגש מתרחשות בחדרו של סנודן במלון, כשהוא מקפיד לשמור על פרטיותו. צילומים של סנודן במיטתו, מול המראה, ובמבט מרחוק על המלון, בונים את דמותו כסוכן פוליטי לכוד.

לאחר ארבעה ימי ראיונות, ב-9 ביוני, זהותו של סנודן נחשפת בפומבי לבקשתו. כשאמצעי התקשורת מתחילים לגלות את מיקומו במלון "מירה", סנודן עובר לחדרה של פויטרס כדי להתחמק משיחות טלפון לחדרו. מול איום של הסגרה והעמדה לדין בארצות הברית, סנודן קובע פגישה עם נציבות האו"ם לפליטים ומגיש בקשה למקלט. לאחר שפויטרס חושדת שעוקבים אחריה, היא עוזבת את הונג קונג ועוברת לברלין, גרמניה.

ב-21 ביוני, ממשלת ארה"ב דורשת מממשלת הונג קונג להסגיר את סנודן. סנודן מצליח לעזוב את הונג קונג, אך דרכונו האמריקאי מבוטל לפני שהוא מספיק לעלות על טיסת המשך להוואנה. הוא נותר תקוע בנמל התעופה הבינלאומי שרמטייבו במוסקבה למשך 40 יום. ב-1 באוגוסט 2013, ממשלת רוסיה מעניקה לסנודן מקלט מדיני זמני למשך שנה. במקביל, גרינוולד חוזר לביתו בריו דה ז'ניירו ומתבטא בפומבי על השימוש שעושה ארצות הברית בתוכניות ה-NSA למעקב אחר אזרחים זרים. גרינוולד ופויטרס שומרים על קשר, ושניהם מביעים רתיעה מחזרה לארצות הברית.

הסרט משלב קטעים קצרים נוספים, לפני ואחרי הראיונות בהונג קונג, הכוללים את ויליאם ביני, בכיר לשעבר ב-NSA, מדבר על תוכניות הסוכנות, ולבסוף מעיד בפני הפרלמנט הגרמני בנוגע לריגול של ה-NSA בגרמניה.

הסרט מסתיים בפגישה נוספת של גרינוולד, סנודן ופויטרס, הפעם ברוסיה. גרינוולד וסנודן דנים בפרטים חדשים על תוכניות מודיעין אמריקאיות, כשהם מקפידים לרשום פרטי מידע קריטיים על פתקים במקום לומר אותם בקול. גרינוולד קורע את המסמכים לערימת קרעים, ולבסוף מסיר אותם לאט מהשולחן.

רקע על סנודן

אדוארד סנודן נולד ב-21 ביוני 1983 באליזבת סיטי, צפון קרוליינה. מעורבותו הראשונה עם ממשלת ארצות הברית החלה באביב 2004 כשהתגייס לכוחות המילואים של הצבא. סנודן טוען שעזב את התוכנית כעבור מספר חודשים לאחר ששבר את רגליו בתאונת אימונים, בעוד שדוח של בית הנבחרים האמריקאי טוען שסבל משברי מאמץ בשוקיים. בשנת 2006 החל לעבוד עבור ה-CIA, וב-2007 הוצב תחת כיסוי דיפלומטי בשגרירות בז'נבה, שווייץ. לאחר כשלוש שנים בסוכנות, התפטר מתפקידו בפברואר 2009 כדי לעבוד כקבלן של חברת "דל" עבור ה-NSA.

בשלב זה בקריירה שלו, סנודן חש שדעותיו משתנות: "צפיתי באובמה מקדם את אותה מדיניות שחשבתי שתיבלם... [ב-NSA] נחושים להכיר כל שיחה וכל צורת התנהגות בעולם." בשנת 2012, סנודן הוצב מחדש מבסיס יוקוטה ביפן למרכז המבצעים בקוניה, הוואי, תחילה כעובד "דל" ולאחר מכן כיועץ עבור "בוז אלן המילטון". בתפקידו כ"אנליסט תשתיות" במרכז הלאומי למבצעי איום, הוא ניטר תקשורת אינטרנט.

לדבריו, ככל שהמשיך לעבוד ב-NSA, כך "פעל יותר להתנגד" לתחושותיו בנוגע לתוכניות השונות שהופעלו בסוכנות. הוא שירת בבסיס בהוואי כ-15 חודשים לפני שעזב את ארצות הברית עם אלפי מסמכים מסווגים. נכון לשנת 2020, סנודן עדיין חי בגלות ברוסיה.

הפקה

כבר בשנת 2012 החלה פויטרס לעבוד על הסרט השלישי בטרילוגיית 11/9 שלה, שבמקור התכוון לעסוק באופן רחב בנושא המעקב הפנימי. לשם כך היא ראיינה את ג'וליאן אסאנג', גלן גרינוולד, ויליאם ביני וג'ייקוב אפלבאום. בינואר 2013, סנודן יצר עמה קשר לראשונה, לאחר שלא הצליח ליצור קשר מוצפן עם גרינוולד. בסוף מאי 2013 היא טסה להונג קונג, שם במשך שמונה ימים צילמה את סנודן בחדרו במלון "מירה". מאוחר יותר, נסעה למוסקבה וצילמה ראיון שני עם סנודן, שערך גרינוולד.

חברת ההפקות Praxis Films הייתה מעורבת בהפקת הסרט. הוא הופץ על ידי RADIUS TWC בארה"ב, קרן BRITDOC ו-Artificial Eye בבריטניה, ו-Piffl Media בגרמניה. זכויות השידור הטלוויזיוניות נרכשו על ידי ערוץ 4 (בריטניה), HBO Documentary Films (ארה"ב) ו-Norddeutscher Rundfunk (גרמניה).

הפסקול מורכב מקטעים מהאלבום Ghosts I–IV של ניין אינץ' ניילז, ששוחרר תחת רישיון Creative Commons (BY-NC-SA) בשנת 2008.

אמצעי אבטחה

פויטרס נקטה באמצעי אבטחה רבים הקשורים לסרט. היא עברה לברלין, גרמניה, לאחר שעוכבה שוב ושוב במעברי גבול בכניסתה לארה"ב. היא ערכה את הסרט בגרמניה לאחר שטסה לשם ישירות מהונג קונג עם חומרי הגלם, כדי למנוע מה-FBI להחרים את הכוננים הקשיחים שלה באמצעות צו חיפוש. כל חומרי הצילום אוחסנו על כוננים מוצפנים עם שכבות הגנה מרובות. המחשב ששימש אותה לקריאת מסמכים רגישים הופרד מהאינטרנט באמצעות "מרווח אוויר" (air gap).

גרינוולד שיבח אותה על "רמת מומחיות מלאה בהבנה כיצד לבצע סיפור כזה בבטיחות טכנית ותפעולית מוחלטת". סנודן עצמו צוטט באומרו כי "בעקבות החשיפות השנה, צריך להיות ברור שתקשורת לא-מוצפנת בין עיתונאי למקור היא פזיזות חסרת מחילה."

בכתוביות הסיום של הסרט ניתנת תודה חריגה למספר פרויקטים של תוכנה חופשית וכלי אבטחה, שבלעדיהם "סרט זה לא היה יכול להתאפשר". בין התוכנות המוזכרות: Tor, Tails, Debian GNU/Linux, Off-the-Record Messaging, GNU Privacy Guard, Truecrypt ו-SecureDrop.

ביקורות

"סיטיזנפור" זכה לשבחים ביקורתיים נרחבים. באתר Rotten Tomatoes הוא מחזיק בציון של 96% על בסיס 145 ביקורות, עם ממוצע של 8.26/10. קונצנזוס המבקרים באתר קובע: "בחלקו מותחן מהחיים האמיתיים ובחלקו בחינה מפכחת של חירויות האזרח במאה ה-21, 'סיטיזנפור' מתעלה מעל אידיאולוגיה ומציע קולנוע מרתק שחובה לראות". באתר Metacritic, הסרט קיבל ציון של 88 מתוך 100 על בסיס 38 ביקורות, המצביע על "הערכה אוניברסלית".

רוני שייב מ"וראייטי" כתב: "שום היכרות מוקדמת עם חושף השחיתויות אדוארד סנודן וגילוייו המזעזעים על ריגול הממשל האמריקאי אחר אזרחיו אינה יכולה להכין את הצופה להשפעה של הסרט התיעודי יוצא הדופן של לורה פויטרס... במקום לשחזר או לנתח מעשה עשוי, הסרט מתעד את המעשה בזמן אמת... פויטרס מדגימה בגאונות שמידע הוא נשק שחותך לשני הכיוונים".

ספנסר אקרמן כתב ב"גרדיאן": "את 'סיטיזנפור' ודאי היה מתסכל לצלם. נושאו הוא מעקב עולמי מתפשט, פעולה דיגיטלית עוטפת ובלתי נראית, ולכן הסצנות מתרחשות בבתי משפט, חדרי שימועים ובתי מלון. ובכל זאת, הווירטואוזיות של לורה פויטרס, הבמאית והארכיטקטית שלו, גורמת ל-114 דקותיו לרטוט באנרגיה העצבנית של הגילוי."

מגזין "טיים" דירג את הסרט במקום השלישי ברשימת עשרת סרטי השנה של 2014 וכינה אותו "הסרט המפחיד ביותר של ליל כל הקדושים הזה". מנגד, אלכס לידה, אנליסט מודיעין לשעבר במחלקת ההגנה, כתב ביקורת שלילית ב"שיקגו טריביון" וכינה את סנודן "יותר נרקיסיסט מאשר פטריוט".

תביעה משפטית

בדצמבר 2014, הוראס אדוארדס, קצין צי בדימוס ומנהל בתחום הנפט מקנזס, הגיש תביעה נגד מפיקי הסרט "בשם העם האמריקאי" על סיוע להדלפות של סנודן. אדוארדס גם קרא תיגר על זכאותו של הסרט לפרס האוסקר בטענה שסרט קצר של פויטרס מ-2013, שהראה את גרינוולד מראיין את סנודן, היווה הפצה קודמת של הסרט. האקדמיה דחתה את הטענה וקבעה כי "הראיון ל'גרדיאן' מופיע בפחות משתי דקות מהסרט התיעודי", ולכן "סיטיזנפור" זכאי להתמודד על הפרס.

בפברואר 2015, יוצרי הסרט ביקשו מבית המשפט הפדרלי בקנזס לדחות את התביעה על בסיס היעדר זכות עמידה וסמכות שיפוט, וכן על בסיס התיקון הראשון לחוקה. אדוארדס ביטל את התביעה באופן רשמי באפריל 2015.

---

מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Citizenfour