סומלגט: האזנת הסתר המוחלטת של ה NSA
בחינה של תוכנית SOMALGET של ה NSA, שהקליטה 100% משיחות הטלפון במדינות שלמות כמו הבהאמה ואפגניסטן, כפי שנחשף במסמכי סנודן.
פרסום מסמכי המודיעין שהדליף עובד ה NSA לשעבר, אדוארד סנודן, חשף בפני העולם שורה ארוכה של תוכניות מעקב בעלות היקף ועומק שקשה היה לדמיין. אחת התוכניות המטרידות והקיצוניות ביותר שנחשפו היא SOMALGET, תת תוכנית של מערכת רחבה יותר בשם MYSTIC. בעוד תוכניות מעקב רבות התמקדו באיסוף מטא דאטה, כלומר נתונים על התקשורת, תוכנית סומלגט חצתה קו אדום ברור והיסטורי. היא עסקה באיסוף תוכן מלא, קול וצליל, של כל שיחת טלפון שבוצעה במדינה שלמה. לא שיחות של חשודים, לא שיחות יעד, אלא כל שיחה, של כל אזרח, בכל רגע נתון. היכולת להקליט אומה שלמה היא נקודת מפנה בהיסטוריה של המודיעין ופרטיות האזרח, ומדגימה את תפיסת העולם של ה NSA שרווחה בשיא המלחמה בטרור: אסוף הכל.
תוכנית האם, MYSTIC, החלה לפעול ב 2009 והייתה מערכת שנועדה לאיסוף נתונים טלקומוניקטיביים בהיקפים עצומים ממקורות שונים ברחבי העולם. מסמכי ה NSA תיארו אותה כתוכנית המסוגלת לאסוף מיליארדי רשומות תקשורת ביום. עם זאת, ברוב המקרים, האיסוף התמקד במטא דאטה, נתונים כמו מספרי הטלפון המעורבים בשיחה, משך השיחה ומיקום הצדדים. המערכת סיפקה לסוכנות יכולות ניתוח חסרות תקדים של רשתות תקשורת אנושיות. אך בתוך המסגרת הרחבה הזאת, פותחה יכולת קיצונית הרבה יותר, אשר יושמה תחת שם הקוד SOMALGET. היא הפכה את האיסוף הפסיבי של מטא דאטה לאיסוף אקטיבי ומוחלט של תוכן השיחות עצמן, והציבה אתגרים אתיים ומשפטיים חסרי תקדים.
המתודולוגיה של SOMALGET הייתה פשוטה באותה מידה שהייתה נועזת. המערכת יצרה מאגר זמני, מעין 'באפר' מתגלגל, של כל שיחות הטלפון במדינת היעד. התוכן המלא של כל שיחה נשמר במערכת למשך תקופה של עד 30 יום. פרק זמן זה איפשר לאנליסטים של ה NSA לבצע חקירה רטרואקטיבית. אם לדוגמה, סוכן מודיעין זיהה מספר טלפון של יעד חדש, הוא היה יכול לחזור אחורה בזמן ולהאזין לכל השיחות שאותו אדם ביצע במהלך החודש האחרון. לא רק זאת, אלא שהוא היה יכול גם להאזין לכל שיחותיהם של האנשים שאיתם הוא שוחח. יכולת זו, שכונתה במסמכים RETRO, קיצור של Retrospective Retrieval, הפכה כל אזרח במדינת היעד לחשוד בפוטנציה שההיסטוריה התקשורתית שלו פרושה בפני סוכנות ביון זרה.
החשיפה הראשונית והמטלטלת ביותר של התוכנית, במאי 2014 על ידי אתר خبری 'האינטרספט', התייחסה להפעלתה באיי הבהאמה. הבחירה במדינת איים קטנה בקריביים, שאינה נחשבת לאיום ביטחוני על ארצות הברית, הדגישה את ההיקף הגלובלי והשרירותי לעיתים של פעולות ה NSA. שם הקוד של המבצע בבהאמה היה BLACKPEARL. על פי המסמכים, המטרה הרשמית של איסוף מאה אחוז משיחות הטלפון במדינה הייתה מלחמה בסחר בסמים, מה שאיפשר לסוכנות לאתר רשתות של מבריחים. עם זאת, ההשלכה הברורה הייתה שכל שיחה, בין אם של פוליטיקאים מקומיים, עיתונאים, אנשי עסקים או אזרחים מן השורה, נקלטה ונשמרה ללא הבחנה וללא פיקוח אמיתי. חשיפה זו עוררה זעם בבהאמה והציבה את ממשלת ארצות הברית במצב דיפלומטי מביך.
זמן קצר לאחר מכן, נחשף כי מדינה נוספת, ששמה הושמט תחילה מהפרסום המקורי מטעמי ביטחון, הייתה אפגניסטן. הפעלת SOMALGET באפגניסטן הייתה צפויה יותר בהינתן המעורבות הצבאית האמריקאית העמוקה במדינה והמלחמה המתמשכת בטליבאן ובארגוני טרור אחרים. המטרה המוצהרת הייתה לספק מודיעין טקטי ואסטרטגי לכוחות הקואליציה. אך גם כאן, שיטת הפעולה הייתה איסוף גורף ומוחלט של כלל התקשורת הטלפונית. משמעות הדבר היא ששיחות של פקידי ממשל אפגנים, עובדי סיוע, עיתונאים ומיליוני אזרחים חפים מפשע נאגרו במערכות ה NSA. הדבר מעלה שאלות קשות לגבי ריבונותה של אפגניסטן והאופן שבו המלחמה בטרור שימשה כהצדקה לפגיעה חסרת תקדים בפרטיותם של אוכלוסייה שלמה, שחלקה הגדול היה בן ברית של ארצות הברית. ניתן לעיין בחלק ממסמכים אלו בארכיון הדיגיטלי המוקדש לנושא ב /category/snowden-archive.
היכולת הטכנולוגית ליישם תוכנית כה שאפתנית נשענה על גישה ישירה של ה NSA לתשתיות תקשורת מרכזיות. סביר להניח שהסוכנות ניצלה את הגישה שניתנה לה, במסגרת תוכניות כמו UPSTREAM, לכבלי תקשורת תת ימיים ולמרכזיות בינלאומיות שדרכן עוברת תעבורת התקשורת של מדינת היעד. על ידי הצבת ציוד ניטור בנקודות מפתח אלו, ה NSA יכול היה להעתיק את כל זרם הנתונים ולהפנות אותו לאחסון וניתוח. המורכבות הטכנולוגית של הקלטה, אחסון ואינדוקס של היקף כה גדול של שיחות קוליות היא עצומה, והיא מעידה על ההשקעה האדירה של ממשלת ארצות הברית בפיתוח יכולות מעקב המוני.
ההשלכות האתיות והמשפטיות של SOMALGET הן עמוקות. התוכנית מייצגת את התגשמות החזון הדיסטופי של מעקב טוטאלי, שבו המדינה אינה צריכה עוד חשד סביר כדי להאזין לאזרחיה, אלא פשוט מקליטה את כולם כברירת מחדל. היא מבטלת לחלוטין את הרעיון של תקשורת פרטית והופכת את המרחב הציבורי והפרטי כאחד לשקוף לחלוטין בפני המודיעין. הפוטנציאל לניצול לרעה של כוח כזה הוא בלתי נתפס, החל מסחיטה של אישי ציבור ועד לדיכוי של התנגדות פוליטית. הפעלת התוכנית במדינות זרות, ללא ידיעתן או הסכמתן, מהווה גם הפרה בוטה של הריבונות הלאומית ושל החוק הבינלאומי.
המסמכים שנחשפו על ידי סנודן הצביעו על כך שה NSA תכנן להרחיב את השימוש ב SOMALGET למדינות נוספות. אחד המסמכים ציין כי הסוכנות קיבלה את האישורים המשפטיים והטכניים לפרוס את המערכת במדינות נוספות, ושמותיהן של הפיליפינים, קניה ומקסיקו עלו בהקשר זה כיעדים פוטנציאליים. לא ברור אם התוכנית אכן הופעלה במדינות אלו או באחרות, אך עצם קיום התכנון והיכולת מעיד על כוונותיה של הסוכנות. החשיפה הציבורית ככל הנראה בלמה, לפחות זמנית, את הרחבת השימוש ביכולת הקיצונית הזו.
לסיכום, תוכנית SOMALGET היא לא רק עוד דוגמה למעקב ממשלתי. היא מהווה עדות קיצונית לתפיסת 'אסוף הכל' שאימצו סוכנויות הביון בעידן הדיגיטלי, והיא משמשת תמרור אזהרה בוהק לגבי הסכנות הטמונות בשילוב של טכנולוגיה מתקדמת, חשאיות ממשלתית והיעדר פיקוח ציבורי ומשפטי אפקטיבי. סיפורה של SOMALGET מדגיש יותר מכל את חשיבותו של הדיון הציבורי שהציתו חשיפותיו של סנודן, דיון שחייב להימשך כדי להבטיח ভারসাম্য בין צורכי הביטחון לבין זכויות האדם הבסיסיות בעולם המודרני, כפי שניתן לקרוא במגוון ה /articles באתר.
