Five Eyes

חמש העיניים (Five Eyes או FVEY) היא ברית מודיעין של מדינות דוברות אנגלית (האנגלוספירה) הכוללת את אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד, הממלכה המאוחדת וארצות הברית. מדינות אלו חתומות על הסכם UKUSA הרב-צדדי, אמנה לשיתוף פעולה משותף במודיעין אותות (סיגינט). באופן לא רשמי, המונח "חמש העיניים" יכול להתייחס לקבוצת סוכנויות הביון של מדינות אלו. מקורו של המונח הוא בקיצור לסיווג סודיות "לעיני אוסטרליה/קנדה/ניו זילנד/בריטניה/ארה"ב בלבד" (AUS/CAN/NZ/UK/US Eyes Only).

ניתן לאתר את שורשי הברית בפגישות חשאיות ובלתי רשמיות במהלך מלחמת העולם השנייה בין מומחי פיצוח צפנים בריטים ואמריקאים, שהתקיימו עוד לפני כניסתה הרשמית של ארצות הברית למלחמה. הברית הפכה רשמית בתקופה שלאחר המלחמה עם חתימת הסכם UKUSA בשנת 1946. ככל שהמלחמה הקרה העמיקה, הסדר שיתוף המודיעין מוסד תחת מערכת המעקב "אשלון" (ECHELON) בשנות ה-60. מערכת זו פותחה על ידי "חמש העיניים" במטרה לנטר את התקשורת של ברית המועצות והגוש המזרחי; כיום היא משמשת לניטור תקשורת ברחבי העולם. הברית הרחיבה את יכולות המעקב שלה במהלך המלחמה בטרור, תוך מתן דגש רב על ניטור האינטרנט. הברית התפתחה למנגנון מעקב גלובלי חזק, המסתגל לתחומים חדשים כמו טרור בינלאומי, התקפות סייבר וסכסוכים אזוריים עכשוויים.

פעילות הברית, שלרוב אפופה בחשאיות, עמדה מדי פעם במוקד ביקורת ציבורית בשל השלכותיה על פרטיות וחירויות האזרח, ועוררה דיונים ואתגרים משפטיים. בסוף שנות ה-90 נחשף קיומה של רשת "אשלון" לציבור, מה שגרר דיון סוער בפרלמנט האירופי, ובמידה פחותה גם בקונגרס האמריקאי ובפרלמנט הבריטי. אדוארד סנודן, עובד קבלן לשעבר ב-NSA, תיאר את "חמש העיניים" כ"ארגון מודיעין על-לאומי שאינו כפוף לחוקים המוכרים של מדינותיו". הדלפות בעשור השני של המאה ה-21 חשפו כי מדינות הברית ריגלו אחר אזרחיהן ושיתפו ביניהן את המידע שנאסף, אף על פי שמדינות הברית טוענות כי הדבר נעשה באופן חוקי.

"חמש העיניים" נחשבת לאחת מבריתות הריגול המקיפות ביותר. מכיוון שהמודיעין המעובד נאסף ממקורות מרובים, המידע המשותף אינו מוגבל למודיעין אותות (SIGINT) ולעיתים קרובות כולל מודיעין צבאי (MILINT), מודיעין אנושי (HUMINT) ומודיעין גיאוגרפי-חזותי (GEOINT). הברית נותרה מרכיב מפתח במערך המודיעין והביטחון של כל אחת מהמדינות החברות בה, ומעניקה להן יתרון אסטרטגי בהבנת אירועים גלובליים ובתגובה להם.

היסטוריה

מקורות (שנות ה-40 וה-50)

מקורותיה הבלתי רשמיים של ברית "חמש העיניים" היו פגישות חשאיות בין מפענחי צפנים בריטים ואמריקאים במרכז פיצוח הצפנים הבריטי בבלצ'לי פארק בפברואר 1941, עוד לפני כניסתה של ארה"ב למלחמה. התיעוד הראשון לפגישות אלו הוא רישום ביומנו של אלסטר דניסטון, ראש בלצ'לי פארק, מפברואר 1941, בו נכתב "ה-Y-ים מגיעים!", כאשר "Y" מתייחס ל"יאנקים" (Yanks). ברישום מתאריך 10 בפברואר נכתב "ה-Y-ים הגיעו". המודיעין הבריטי והאמריקאי חלקו מידע סודי ביותר, לרבות העובדה שהבריטים פיצחו את צופן האניגמה הגרמני, ושהאמריקאים פיצחו את צופן "סגול" היפני. במשך שארית המלחמה, דמויות מפתח כמו דניסטון ומומחה פיצוח הצפנים אלן טיורינג נסעו הלוך ושוב عبر האוקיינוס האטלנטי. היחסים הלא רשמיים שנוצרו לצורכי מודיעין אותות בתקופת המלחמה התפתחו להסכם רשמי חתום עם תחילת המלחמה הקרה.

את הברית הרשמית ניתן לייחס לאמנה האטלנטית מאוגוסט 1941, שהתוותה את מטרות בעלות הברית לעולם שלאחר המלחמה. ב-17 במאי 1943, חתמו ממשלות בריטניה וארה"ב על הסכם מודיעין התקשורת הבריטי-אמריקאי, הידוע גם כהסכם BRUSA, כדי להקל על שיתוף הפעולה בין מחלקת המלחמה של ארה"ב ובית הספר הממשלתי לצפנים של בריטניה. ב-5 במרץ 1946, שתי הממשלות מיסדו את ההסכם החשאי שלהן כהסכם UKUSA, המהווה את הבסיס לכל שיתוף פעולה במודיעין אותות בין ה-NSA ו-GCHQ עד ימינו.

הסכם UKUSA הורחב וכלל את קנדה ב-1948, ולאחר מכן את נורווגיה (1952), דנמרק (1954), מערב גרמניה (1955), אוסטרליה וניו זילנד (1956). מדינות אלו השתתפו בברית כ"צדדים שלישיים". עד 1955, גרסה חדשה יותר של הסכם UKUSA הכירה רשמית במעמדן של שאר מדינות "חמש העיניים" בהצהרה הבאה:

בעת הזו, רק קנדה, אוסטרליה וניו זילנד ייחשבו כמדינות חבר העמים הבריטי המשתפות פעולה במסגרת UKUSA.

המלחמה הקרה

במהלך המלחמה הקרה, GCHQ וה-NSA שיתפו מודיעין על ברית המועצות, סין ומספר מדינות במזרח אירופה שכונו "אקזוטיות". על פני מספר עשורים, פותחה רשת המעקב "אשלון" כדי לנטר את התקשורת הצבאית והדיפלומטית של ברית המועצות ובעלות בריתה בגוש המזרחי.

ב-1953, שירות הביון החשאי הבריטי (SIS) וה-CIA ארגנו במשותף את הפלת ראש ממשלת איראן, מוחמד מוסאדק. מ-1955 עד 1975, במהלך מלחמת וייטנאם, מפעילים אוסטרלים וניו זילנדים באזור אסיה-פסיפיק פעלו כדי לתמוך ישירות בארצות הברית, בעוד שמפעילי GCHQ שהוצבו בהונג קונג הבריטית הופקדו על ניטור רשתות ההגנה האווירית של צפון וייטנאם.

ב-1961, ה-SIS וה-CIA ארגנו במשותף את רצח מנהיג העצמאות של קונגו, פטריס לומומבה, מבצע שאושר על ידי נשיא ארה"ב היוצא דווייט אייזנהאואר שנה קודם לכן. ב-1973, שירות הביון החשאי האוסטרלי (ASIS) וה-CIA ארגנו במשותף את הפלת נשיא צ'ילה, סלבדור איינדה. במהלך מלחמת פוקלנד ב-1982, קיבלה בריטניה מידע מודיעיני מבעלות בריתה ב"חמש העיניים" וכן מצדדים שלישיים כמו נורווגיה וצרפת.

חשיפות רשת אשלון (1972–2000)

בסוף המאה ה-20, פיתחו חברות הברית את רשת המעקב "אשלון" למערכת גלובלית המסוגלת לאסוף כמויות אדירות של תקשורת פרטית ומסחרית, כולל שיחות טלפון, פקסים, דואר אלקטרוני ותעבורת נתונים אחרת. שניים ממנגנוני איסוף המידע של הברית הם תוכנית PRISM ומערכת האיסוף Upstream. תוכנית PRISM אוספת מידע משתמשים מחברות טכנולוגיה כמו גוגל, אפל ומיקרוסופט; בעוד שמערכת Upstream אוספת מידע ישירות מתקשורת אזרחית בזמן שהיא עוברת בתשתיות כמו כבלים סיב-אופטיים.

בשנת 1988, במאמר במגזין "ניו סטייטסמן" בשם "מישהו מאזין", חשף העיתונאי דאנקן קמפבל את קיומה של "אשלון", הרחבה של הסכם UKUSA. הכתבה פירטה כיצד פעולות ההאזנה לא נועדו רק לשרת את "הביטחון הלאומי", אלא נוצלו באופן קבוע לריגול תאגידי לטובת אינטרסים עסקיים אמריקאיים. ב-1996, העיתונאי הניו זילנדי ניקי האגר סיפק תיאור מפורט של "אשלון" בספרו "כוח סודי". הפרלמנט האירופי ציטט את הספר בדו"ח משנת 1998 ובמרץ 2000 קרא להחלטה שתביא ל"פירוק מוחלט של אשלון". למרות זאת, לטענת פוליטיקאים אירופאים, הנציבות האירופית הכשילה חקירות אלו. ממשלת ארה"ב, מצידה, סירבה להכיר בקיומה של "אשלון".

המלחמה בטרור (מאז 2001)

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר במרכז הסחר העולמי ובפנטגון, חברות "חמש העיניים" הגבירו משמעותית את יכולות המעקב שלהן כחלק מהמלחמה העולמית בטרור. לקראת מלחמת עיראק, התקשורת של פקח הנשק של האו"ם, האנס בליקס, נוטרה על ידי הברית. במקביל, סוכנים בריטים האזינו למשרדו של מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן. תזכיר של ה-NSA פירט תוכניות להגברת המעקב אחר משלחות של שש מדינות באו"ם כחלק ממבצע "טריקים מלוכלכים" שמטרתו ללחוץ עליהן להצביע בעד שימוש בכוח נגד עיראק.

בשנת 2013, מסמכים שהודלפו על ידי אדוארד סנודן חשפו את קיומן של תוכניות מעקב רבות המופעלות במשותף על ידי "חמש העיניים", ובהן PRISM, XKeyscore, Tempora, MUSCULAR ו-STATEROOM. במרץ 2014, בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) הורה לאוסטרליה לאטום מסמכים ונתונים שנתפסו על ידי ארגון הביון והביטחון האוסטרלי (ASIO) בפשיטה על משרדו של עורך הדין של מזרח טימור. החומרים היו קשורים למשא ומתן על הסכם ים טימור וכללו טענות כי אוסטרליה האזינה למזרח טימור במהלך הדיונים.

התחרות עם סין (מאז 2018)

ב-1 בדצמבר 2018, עצרו הרשויות בקנדה את מנג ואנז'ו, בכירה בחברת וואווי (Huawei), כדי להעמידה לדין באשמת הונאה וקשירת קשר בארה"ב. סין הגיבה במעצר שני אזרחים קנדיים. פרשנים ראו בסכסוך זה תחילתו של עימות ישיר בין ממשלת סין וממשלות ברית "חמש העיניים". בחודשים שלאחר מכן, הטילה ארה"ב מגבלות על חילופי טכנולוגיה עם סין. בייג'ינג ראתה באירועים אלה "מאבק... המתנהל מול ברית המודיעין הוותיקה בעולם".

החל משנת 2019, חברי פרלמנט אוסטרלים ומזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו דחקו בבריטניה שלא להשתמש בטכנולוגיית וואווי ברשת ה-5G שלה. בשנת 2021, ממשלת בריטניה אכן הודיעה על זניחת התוכניות להשתמש בטכנולוגיה זו.

באפריל 2021, שרת החוץ של ניו זילנד, ננאיה מהוטה, הצהירה כי מדינתה לא תאפשר ל"חמש העיניים" להכתיב את יחסיה הדו-צדדיים עם סין. ראש הממשלה דאז, ג'סינדה ארדרן, חיזקה את דבריה והוסיפה שניו זילנד, על אף מחויבותה לברית, לא תשתמש בה כערוץ התקשורת הראשון שלה בנושאים שאינם ביטחוניים. הצהרות אלו זכו לביקורת מצד גורמים בבריטניה, אך לשבחים מצד התקשורת הממלכתית הסינית. לאחר הבחירות הכלליות בניו זילנד ב-2023, הממשלה החדשה בראשות כריסטופר לקסון ושר החוץ וינסטון פיטרס, הבטיחה שיתוף פעולה הדוק יותר עם שותפות הברית ושינוי מדיניות החוץ מהסתמכות על סין לטובת קשרים הדוקים יותר עם שותפיה המסורתיים.

---

מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Five_Eyes