WikiLeaks
ויקיליקס: ארגון המדיה שזיעזע את העולם. גלו את הסיפור מאחורי ההדלפות הגדולות, המאבק של ג'וליאן אסאנג' והשפעת הארגון על חופש המידע.
ויקיליקס (WikiLeaks) הוא ארגון מדיה ומוציא לאור ללא מטרות רווח, המתמחה בפרסום מסמכים מודלפים. הוא ממומן באמצעות תרומות ושותפויות עם גופי תקשורת. הארגון פרסם מסמכים מסווגים וחומרי מדיה אחרים שהתקבלו ממקורות אנונימיים. הוא נוסד בשנת 2006 על ידי ג'וליאן אסאנג' (Julian Assange). כריסטין הראפנסון (Kristinn Hrafnsson) הוא העורך הראשי שלו. אתר האינטרנט של הארגון מצהיר כי הוא פרסם יותר מעשרה מיליון מסמכים וניתוחים קשורים. הפרסום האחרון של מסמכים מקוריים על ידי ויקיליקס היה בשנת 2019, והפרסום האחרון מכל סוג היה בשנת 2021. החל מנובמבר 2022, מסמכים רבים באתר הארגון הפכו לבלתי נגישים. בשנת 2023, טען אסאנג' כי ויקיליקס אינו מסוגל עוד לפרסם, וזאת עקב מאסרו וכן בשל ההשפעה של מעקב ממשלת ארה"ב והמגבלות על מימון הארגון, המשפיעות על חושפי שחיתויות פוטנציאליים.
ויקיליקס חשף מאגרי מסמכים וחומרי מדיה שהצביעו על הפרות חמורות של זכויות אדם וחירויות אזרחיות מצד ממשלות שונות. הוא פרסם צילומים של התקיפה האווירית בבגדאד ב-12 ביולי 2007, תחת הכותרת "רצח נלווה" (Collateral Murder), שבה נהרגו עיתונאי רויטרס עיראקים ומספר אזרחים נוספים על ידי צוות מסוק אמריקאי. הוא פרסם אלפי יומני שדה צבאיים של צבא ארה"ב ממלחמת אפגניסטן וממלחמת עיראק, מברקים דיפלומטיים של ארצות הברית וערב הסעודית, והודעות דואר אלקטרוני מממשלות סוריה וטורקיה. ויקיליקס פרסם גם מסמכים החושפים שחיתות בקניה ובחברת הדיג האיסלנדית Samherji, כלי לוחמת סייבר ומעקב שפותחו על ידי ה-CIA, ומעקב של הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב (NSA) אחר נשיא צרפת. במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, ויקיליקס פרסם הודעות דוא"ל מהוועדה הדמוקרטית הלאומית (DNC) וממנהל הקמפיין של הילרי קלינטון. ההדלפות הראו כי הוועדה הלאומית של המפלגה פעלה למעשה כזרוע של קמפיין קלינטון במהלך הבחירות המקדימות, וניסתה לחתור תחת הקמפיין של ברני סנדרס. פרסומים אלו הובילו להתפטרותה של יושבת ראש ה-DNC וגרמו נזק משמעותי לקמפיין של קלינטון.
ויקיליקס זכה בפרסים רבים וקיבל שבחים מארגוני תקשורת, ארגוני חברה אזרחית ומנהיגים עולמיים על חשיפת סודות מדינה ותאגידים, הגברת השקיפות, סיוע לחופש העיתונות והעצמת השיח הדמוקרטי תוך קריאת תיגר על מוסדות רבי עוצמה. הארגון היה יעד למסעות השמצה, כולל כאלה שנגנזו על ידי חברות המודיעין פלנטיר (Palantir) ו-HBGary. מערכות התרומות של ויקיליקס שובשו על ידי חברות סליקה. כתוצאה מכך, קרן ואו הולנד (Wau Holland Foundation) הגרמנית מסייעת בעיבוד התרומות לארגון.
הארגון ספג ביקורת על אצירת תוכן לקויה ופגיעה בפרטיות. כך למשל, ויקיליקס חשף מספרי ביטוח לאומי, מידע רפואי, מספרי כרטיסי אשראי ופרטים על ניסיונות התאבדות. ארגוני חדשות, פעילים, עיתונאים וחברים לשעבר מתחו ביקורת על ויקיליקס בנוגע להאשמות על הטיה נגד קלינטון ובעד טראמפ, וחוסר שקיפות פנימית. עיתונאים מסוימים טענו כי היו לו קשרים עם ממשלת רוסיה. עיתונאים גם ביקרו את הארגון על קידום תיאוריות קונספירציה, ועל מה שהם מתארים כתיאורים מוגזמים ומטעים של תכני ההדלפות. ה-CIA והקונגרס האמריקאי הגדירו את הארגון כ"שירות מודיעין עוין שאינו מדינה" לאחר חשיפת כלי הפריצה של ה-CIA לאלקטרוניקה צרכנית בפרשת "כספת 7" (Vault 7).
היסטוריה
הקמה
ההשראה להקמת ויקיליקס הייתה הדלפת "מסמכי הפנטגון" על ידי דניאל אלסברג בשנת 1971. אסאנג' בנה את ויקיליקס במטרה לקצר את משך הזמן בין הדלפה לסיקורה בתקשורת. ויקיליקס הוקם באוסטרליה בסיועו של דניאל מת'יוס, ושרתיו הועברו במהרה לשוודיה ולמדינות אחרות שהעניקו הגנה משפטית רחבה יותר למדיה. אסאנג' תיאר את ויקיליקס כארגון אקטיביסטי ואמר כי "השיטה היא שקיפות, המטרה היא צדק".
שם המתחם (דומיין) wikileaks.org נרשם ב-4 באוקטובר 2006. האתר הוקם ופרסם את המסמך הראשון שלו בדצמבר 2006. הוא תיאר את מייסדיו כשילוב של מתנגדי משטר אסיאתים, עיתונאים, מתמטיקאים וטכנולוגים מחברות הזנק מארצות הברית, טייוואן, אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה. בינואר 2007, מארגן ויקיליקס, ג'יימס צ'ן, אמר למגזין "טיים": "אנו אנשים רציניים העובדים על פרויקט רציני... שלושה יועצים שלנו נעצרו על ידי ממשלה אסיאתית, אחד מאיתנו למשך יותר משש שנים". ויקיליקס הצהיר כי "האינטרסים העיקריים שלנו הם משטרים מדכאים באסיה, הגוש הסובייטי לשעבר, אפריקה שמדרום לסהרה והמזרח התיכון", אך הוסיף כי הוא "מצפה לסייע גם לאנשים במערב המעוניינים לחשוף התנהגות לא אתית בממשלות ובתאגידים שלהם". ויקיליקס יוצג בציבור בדרך כלל על ידי ג'וליאן אסאנג', שתיאר את עצמו כ"הלב והנשמה של הארגון הזה".
ועדה מייעצת
בראשית ימיו של ויקיליקס, הקים אסאנג' ועדה מייעצת בלתי רשמית, שכללה עיתונאים, פעילים פוליטיים ומומחי מחשבים. בשנת 2007, ויקיליקס מסר כי הוועדה עדיין בשלבי הקמה, אך היא כוללת "נציגים מקהילות גולים רוסים ופליטים טיבטים, כתבים, אנליסט מודיעין אמריקאי לשעבר וקריפטוגרפים". בין חברי הוועדה נמנו פיליפ אדמס, ג'וליאן אסאנג', ואנג דן, סולט דרייפוס, סי. ג'יי. הינקה, טאשי נמגיאל קמסיצנג, בן לורי, שיאו צ'יאנג, צ'יקו ויטאקר, ואנג יוקאי וג'ון יאנג.
הוועדה המייעצת של ויקיליקס מעולם לא התכנסה. על פי מגזין Wired UK, רוב חברי הוועדה שאיתם שוחחו אמרו שהיה להם קשר מועט עם ויקיליקס. חלקם אף לא ידעו ששמם מוזכר באתר, או כיצד הגיע לשם. מומחה אבטחת המחשבים בן לורי (Ben Laurie) אמר שהיה חבר בוועדה "עוד לפני ההתחלה", אך הוא "לא ממש בטוח מה משמעותה של הוועדה המייעצת". חבר הוועדה לשעבר פיליפ אדמס מתח ביקורת על קיומה, באומרו שאסאנג' "מעולם לא ביקש עצה. הוועדה המייעצת הייתה בבירור חלון ראווה, אז הוא בחר אנשים המזוהים עם מדיניות פרוגרסיבית". אסאנג' הגיב וכינה את הוועדה "די לא רשמית".
סטיבן אפטרגוד (Steven Aftergood), מבקר בולט של סודיות ממשלתית, סירב להצעה להצטרף לוועדה המייעצת הראשונית. הוא אמר למגזין "טיים" כי "יש להם ראייה אידיאליסטית מאוד לגבי טבען של הדלפות והשפעתן. נראה שהם חושבים שרוב המדליפים הם צלבנים בעלי כוונות טובות הנלחמים לבדם באימפריית רשע כזו או אחרת".
השנים הראשונות
בינואר 2007, ג'ון יאנג (John Young) הודח מרשת ויקיליקס לאחר שהטיל ספק בתוכניות לגיוס כספים של מיליוני דולרים. הוא האשים את הארגון בהיותו צינור של ה-CIA ופרסם 150 עמודים של הודעות דוא"ל פנימיות של ויקיליקס. בינואר 2010, ויקיליקס השבית את אתרו בזמן שההנהלה פנתה בבקשה לתרומות. חומרים שפורסמו בעבר לא היו זמינים עוד, אם כי ניתן היה לגשת לחלקם דרך אתרי מראה לא רשמיים. ויקיליקס הצהיר כי יחדש את פעילותו המלאה לאחר תשלום העלויות התפעוליות. ב-3 בפברואר הודיע הארגון כי יעד גיוס הכספים הושג.
בפברואר 2010, ויקיליקס סייע בקידום חקיקת "יוזמת המדיה המודרנית האיסלנדית" (IMMI) כדי להפוך את איסלנד ל"מקלט בטוח לעיתונות". ביוני, הפרלמנט האיסלנדי אישר פה אחד את ההחלטה.
במקור, ויקיליקס פעל בפורמט של אתר "ויקי", אך הדבר שונה כאשר האתר הושק מחדש במאי 2010. הבלוגר ריאן סינגל טען כי לאחר ההשקה המחודשת, האבטחה הקריפטוגרפית של האתר נפגעה. באוקטובר 2010, השרת ששימש את ויקיליקס לאירוח תקשורת מוצפנת נפרץ על ידי האקרים, שדובר ויקיליקס תיאר כ"מיומנים מאוד". הדובר אמר כי "השרת הותקף, נפרץ, והמפתחות הפרטיים דלפו החוצה", וציין כי זו הייתה הפריצה הראשונה בתולדות ויקיליקס.
מחלוקת פנימית ב-2010
גל התפטרויות של חברי מפתח בוויקיליקס החל בספטמבר 2010, על רקע החלטתו של אסאנג' לפרסם את יומני מלחמת עיראק, סכסוכים פנימיים ותגובתו להאשמות בתקיפה מינית. לדברי הרברט סנורסון, "גילינו שרמת הצנזור שבוצעה במסמכי אפגניסטן לא הייתה מספקת. הודעתי שאם המנה הבאה לא תקבל תשומת לב מלאה, לא אהיה מוכן לשתף פעולה".
ב-25 בספטמבר 2010, לאחר שהושעה על ידי אסאנג' בגין "חוסר נאמנות וערעור יציבות", דניאל דומשייט-ברג (Daniel Domscheit-Berg), הדובר הגרמני של ויקיליקס, הודיע בראיון ל"דר שפיגל" על התפטרותו. הוא אמר: "לוויקיליקס יש בעיה מבנית. אני כבר לא רוצה לקחת עליה אחריות, ולכן אני עוזב". אסאנג' האשים את דומשייט-ברג בהדלפת מידע ל"ניוזוויק". דומשייט-ברג טען כי צוות ויקיליקס לא היה מרוצה מהניהול של אסאנג' ומהטיפול שלו בפרסום מסמכי המלחמה באפגניסטן.
לפי מקורות שונים, דומשייט-ברג העתיק ואז מחק למעלה מ-3,500 מסמכים ותקשורות שלא פורסמו, שהתקבלו מחושפי שחיתויות. בין החומרים שנמחקו היו רשימת ה"אסורים לטיסה" של ממשלת ארה"ב והדלפות מבנק אוף אמריקה. אסאנג' טען כי דומשייט-ברג מחק קבצי וידאו של טבח גרנאי (Granai massacre) שביצע מפציץ אמריקאי, שוויקיליקס תכנן לפרסם.
דומשייט-ברג טען שלקח את הקבצים כי לא סמך על אבטחת המידע של ויקיליקס וכי הוא "מחכה שג'וליאן ישקם את האבטחה, כדי שנוכל להחזיר לו את החומר". באוגוסט 2011, הודיע דומשייט-ברג שמחק את הקבצים לצמיתות "כדי להבטיח שהמקורות לא ייפגעו". דמות מפתח נוספת, שכונתה "הארכיטקט", עזבה יחד עם דומשייט-ברג ולקחה עמה את קוד המקור של מערכת הגשת המסמכים האנונימית. כתוצאה מכך, מערכת ההגשות של ויקיליקס נותרה מושבתת עד 2015. חברת הפרלמנט האיסלנדי, בירגיטה יונסדוטיר, עזבה גם היא את ויקיליקס, תוך ציון חוסר שקיפות ומבנה לקוי. עיתונאים וחברים נוספים עזבו על רקע דומה ובשל מחלוקות עם אסאנג'. מספר עובדים שעזבו חברו לדומשייט-ברג והקימו את OpenLeaks, ארגון הדלפות מתחרה.
שרה הריסון, שנשארה בוויקיליקס, אמרה מאוחר יותר לאנדרו או'הגן שלמרות שלא הסכימה עם דרך פעולתו של דומשייט-ברג, הייתה אמת בדבריו. היא הוסיפה: "אפשר לראות שהוא כנראה רק ניסה לומר משהו נכון וזכה לשנאה בגלל זה. ככה זה עם ג'וליאן: הוא לא יכול להקשיב. הוא לא מבין את זה".
פעולות נגד ויקיליקס
בתחילת 2010 טען אסאנג' כי השיג מסמכים המוכיחים ששני סוכני מחלקת המדינה עקבו אחריו בטיסה מאיסלנד לנורווגיה. עיתונאים איסלנדים לא הצליחו לאמת את טענותיו, שהוכחשו על ידי מחלקת המדינה. אסאנג' מעולם לא פרסם את המסמכים הנטענים. דניאל דומשייט-ברג כתב בספרו: "השמועות שהוא היה תחת מעקב נבעו בחלקן מדמיונו הפורה. אבל היה להן גם יתרון בכך שהעניקו לו הילה של אדם בסכנה חמורה, והגבירו את הציפייה הקולקטיבית לכל הדלפה חדשה. ג'וליאן לא היה זקוק למחלקת שיווק. שיווק היה משהו שהוא עצמו ידע הכי טוב".
לאחר שאסאנג' קיבל מקלט מדיני ונכנס לשגרירות אקוודור בלונדון ב-2012, הותקנו מצלמות אבטחה חדשות, ואנשי ביטחון מחברות UC Global ו-Promsecurity תיעדו את פעילויותיו ומגעיו, כולל עם הצוות המשפטי שלו. בהודעת דוא"ל משנת 2017, המעקב הוצדק בחשדות שאסאנג' "עובד עבור הרוסים...".
מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/WikiLeaks
