Glenn Greenwald
גלן גרינוולד הוא עיתונאי, סופר ועורך דין אמריקאי. ידוע בזכות חשיפותיו על תוכניות מעקב ומאבקו למען חירויות האזרח.
גלן אדוארד גרינוולד (נולד ב-6 במרץ 1967) הוא עיתונאי, סופר ועורך דין אמריקאי.
בשנת 1996 ייסד גרינוולד משרד עורכי דין שהתמחה בליטיגציה בתחום התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. הוא החל לכתוב בלוג בנושאי ביטחון לאומי באוקטובר 2005, על רקע דאגתו הגוברת ממה שראה כמתקפות על חירויות האזרח מצד ממשל ג'ורג' ו. בוש בעקבות פיגועי 11 בספטמבר. הוא הפך למבקר חריף של מלחמת עיראק ושמר על עמדה ביקורתית כלפי מדיניות החוץ האמריקאית.
גרינוולד החל לכתוב עבור אתר "סלון" (Salon) בשנת 2007, ועבור עיתון "הגרדיאן" (The Guardian) בשנת 2012. ביוני 2013, בעת עבודתו ב"גרדיאן", החל לפרסם סדרת דיווחים שחשפה מידע חסוי על תוכניות המעקב העולמיות של ארצות הברית ובריטניה, בהתבסס על מסמכים מסווגים שהדליף אדוארד סנודן. עבודתו תרמה לזכיית "הגרדיאן" בפרס פוליצר בשנת 2014, והוא היה חלק מצוות של שלושה עיתונאים שזכו בפרס ג'ורג' פולק לשנת 2013. ב-2014 היה ממייסדי אתר "דה אינטרספט" (The Intercept), שם שימש כעורך עד להתפטרותו באוקטובר 2020. לאחר מכן, החל גרינוולד לפרסם ניוזלטר עצמאי.
ביוני 2019, דרך "האינטרספט ברזיל", פרסם גרינוולד שיחות שהודלפו בין בכירים המעורבים במבצע "שטיפת רכב" (Operation Car Wash), פרשת שחיתות רחבת היקף בברזיל. נראה היה שהשיחות חושפות הטיה של השופט החוקר נגד הנשיא לשעבר לואיז אינסיו לולה דה סילבה לקראת הבחירות ב-2018. בינואר 2020 הואשם גרינוולד בפשעי סייבר על ידי התביעה בברזיל, אך האישומים נגדו בוטלו חודש לאחר מכן. כיום הוא מגיש את התוכנית "System Update" בפלטפורמת ראמבל (Rumble).
ראשית חייו וחינוך
גרינוולד נולד בקווינס, ניו יורק, לארלין ודניאל גרינוולד. משפחתו עברה ללודרדייל לייקס, פלורידה, בילדותו. הוריו נפרדו כשהיה בן שש. גרינוולד הוא יהודי, אך גדל ללא זיקה לדת מאורגנת, לא חגג בר מצווה, ואמר כי "הצו המוסרי שלי אינו מושפע בשום צורה מדוקטרינה דתית".
בהשראת סבו, שכיהן במועצת העיר לודרדייל לייקס, החליט גרינוולד, עוד בהיותו תלמיד תיכון בן 17, להתמודד על מושב במועצה בבחירות 1985. הוא לא נבחר, וסיים במקום הרביעי עם 7% מהקולות. ב-1991 התמודד שוב וסיים שלישי עם 18% מהקולות. לאחר מכן, זנח את שאיפותיו הפוליטיות והתמקד בלימודי משפטים.
הוא קיבל תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ב-1990, ותואר דוקטור במשפטים (J.D.) מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק ב-1994. ניסיונו בנבחרת הדיבייט של המכללה השפיע על מסלול הקריירה שלו. "אני חושב שזה פיתח רבות מהמיומנויות ומהתחביבים שבסופו של דבר הנחו את הקריירה העתידית שלי", אמר בראיון.
עורך דין ליטיגטור
בין השנים 1994–1995 עבד גרינוולד במחלקת הליטיגציה של משרד עורכי הדין Wachtell, Lipton, Rosen & Katz. בשנת 1996 היה שותף להקמת משרד ליטיגציה משלו, שם ייצג בתיקים שעסקו בסוגיות של משפט חוקתי וזכויות אזרח בארצות הברית. הוא עבד פרו בונו לעיתים קרובות, ובמסגרת זו ייצג בין היתר את מתיו הייל, מנהיג ארגון הדוגל בעליונות לבנה, ואת "הברית הלאומית" הנאו-נאצית. גרינוולד האמין שהרשעתו של הייל הייתה שגויה.
על עבודתו בתיקי חופש הביטוי במסגרת התיקון הראשון, אמר גרינוולד למגזין "רולינג סטון" ב-2013: "מבחינתי, זוהי תכונה הרואית להיות מחויב לעיקרון עד כדי כך שאתה מיישם אותו לא כשהדבר קל... לא כשהוא תומך בעמדתך, לא כשהוא מגן על אנשים שאתה אוהב, אלא כאשר הוא מגן על אנשים שאתה שונא".
בשנת 2005 החליט גרינוולד לסיים את עבודתו כעורך דין במשרה מלאה "מכיוון שיכולתי, ומכיוון שאחרי עשר שנים, השתעממתי מליטיגציה ורציתי לעשות דברים אחרים שחשבתי שהם מרתקים יותר ויכולים ליצור השפעה גדולה יותר, כולל כתיבה פוליטית".
עיתונאות
הבלוג "Unclaimed Territory" ו"סלון"
באוקטובר 2005 פתח גרינוולד את הבלוג "Unclaimed Territory" ("טריטוריה לא-מוכרזת"). הבלוג התמקד בפרשת פליים, חקירת הדלפת שמה של סוכנת ה-CIA, והמחלוקת סביב תוכנית המעקב ללא צווים של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA).
בפברואר 2007 הצטרף גרינוולד ככותב לאתר "סלון". בין הנושאים המרכזיים שסיקר היו חקירת מתקפת האנתרקס ב-2001, והתנגדותו למינויו של בכיר ה-CIA לשעבר, ג'ון ברנן, לתפקיד ראש ה-CIA או ראש המודיעין הלאומי בממשל אובמה. ברנן הסיר את מועמדותו לאחר קמפיין התנגדות שהובל על ידי גרינוולד ובלוגרים ליברליים אחרים.
במאמר משנת 2010, תיאר גרינוולד את צ'לסי מנינג, שהדליפה מסמכים צבאיים, כ"חושפת שחיתויות הפועלת ממניעים נאצלים ביותר" וכ"גיבורה לאומית הדומה לדניאל אלסברג". הוא גם מתח ביקורת חריפה על תנאי כליאתה. בתקופה זו, תוארה גרינוולד על ידי רייצ'ל מדאו כ"פרשן הפוליטי האמיץ ביותר בשמאל האמריקאי".
"הגרדיאן"
ביולי 2012 הצטרף גרינוולד לזרוע האמריקאית של העיתון הבריטי "הגרדיאן", שם כתב טור שבועי ובלוג יומי.
חשיפת תוכניות המעקב העולמיות
בסוף 2012, יצר עם גרינוולד קשר אנונימי אדוארד סנודן, עובד קבלן לשעבר של ה-NSA, וטען כי ברשותו "מסמכים רגישים" שהוא מעוניין לחלוק. תחילה, גרינוולד מצא את אמצעי האבטחה שסנודן דרש ממנו מסורבלים מדי. בעקבות זאת, פנה סנודן לבמאית הדוקומנטרית לורה פויטראס, והיא זו שחיברה בינו לבין גרינוולד.
הפרסום הראשון במסגרת חשיפות סנודן יצא לאור ב-5 ביוני 2013 ב"גרדיאן". במאמר מאת גרינוולד נחשף צו סודי ביותר של בית המשפט למעקב אחר מודיעין זר (FISC), שהורה לחברת ורייזון למסור ל-NSA את כל נתוני-העל (metadata) של שיחות הטלפון בתחומי ארצות הברית ובין ארצות הברית למדינות אחרות. גרינוולד טען שמסמכי סנודן חשפו את "היקף המעקב הפנימי תחת ממשל אובמה".
בשנת 2021 דיווח "יאהו! ניוז" כי ב-2017, בעקבות פרסום הדלפות "כספת 7" (Vault 7), "בכירי מודיעין לחצו על הבית הלבן" להגדיר את גרינוולד כ"סוכן מידע", מהלך שהיה מאפשר שימוש בכלים חקירתיים נרחבים יותר נגדו ואף העמדה לדין. הבית הלבן דחה את הרעיון. "אני לא מופתע כלל שה-CIA... זמם למצוא דרך להפליל עיתונאות ולרגל אחר עיתונאים", אמר גרינוולד בתגובה.
הסדרה עליה עבד גרינוולד זיכתה את "הגרדיאן" (יחד עם "הוושינגטון פוסט") בפרס פוליצר לשירות הציבור בשנת 2014. עבודתו של גרינוולד על סיפור סנודן תועדה בסרט "האזרח מספר ארבע" (Citizenfour), שזכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.
עדויות
בעדות שמסר בפני הקונגרס הלאומי של ברזיל באוגוסט 2013, טען גרינוולד כי ממשלת ארצות הברית השתמשה במאבק בטרור כאמתלה למעקב חשאי כדי להשיג יתרון תחרותי בתחומים "עסקיים, תעשייתיים וכלכליים".
ב-18 בדצמבר 2013, אמר גרינוולד לוועדה לחירויות אזרחיות של הפרלמנט האירופי: "רוב ממשלות העולם לא רק מפנות עורף לאדוארד סנודן, אלא גם לאחריותן האתית". הוא הוסיף כי "בריטניה, באמצעות יירוט כבלי סיבים אופטיים תת-ימיים, מהווה איום מרכזי על פרטיותם של אזרחי אירופה". בהצהרה נוספת טען:
המטרה הסופית של ה-NSA, יחד עם שותפתה הזוטרה והצייתנית ביותר, סוכנות הביון הבריטית GCHQ... היא לא פחות מאשר חיסול הפרטיות האישית ברחבי העולם.
ב-15 באוקטובר 2013 עזב גרינוולד את "הגרדיאן" לטובת "הזדמנות עיתונאית של פעם בקריירה, שאף עיתונאי לא יכול היה לסרב לה".
"First Look Media" ו"דה אינטרספט"
המימון להקמת "דה אינטרספט" הגיע ממייסד eBay, פייר אומידיאר. גרינוולד, יחד עם עמיתיו לורה פויטראס וג'רמי סקאהיל, הקימו את האתר בפברואר 2014. גרינוולד שימש כאחד העורכים.
ב-29 באוקטובר 2020 התפטר גרינוולד מ"דה אינטרספט". לטענתו, הסיבה הייתה צנזורה פוליטית והפרות חוזיות מצד העורכים, שמנעו ממנו לפרסם כתבה ביקורתית על התנהלותו של ג'ו ביידן מול סין ואוקראינה. העורכת הראשית, בטסי ריד, הכחישה את טענותיו והאשימה אותו בניסיון להציג טענות מפוקפקות מקמפיין טראמפ כעיתונות. לאחר התפטרותו, פרסם גרינוולד באופן עצמאי את הכתבה שנדחתה.
"Substack" ו"Rumble"
לאחר שעזב את "דה אינטרספט", החל גרינוולד לפרסם את עבודתו בפלטפורמת הניוזלטרים "סאבסטק" (Substack), שם צבר קהל מנויים גדול. בשנת 2023, החל להגיש תוכנית יומית בשם "System Update" בפלטפורמת הווידאו "ראמבל" (Rumble). התוכנית כוללת מונולוגים בנושאים פוליטיים אקטואליים, בעיקר ביקורת תקשורת והתפתחויות במדינת הביטחון האמריקאית, וכן ראיונות עם אורחים כמו אדוארד סנודן, רוברט פ. קנדי ג'וניור, ג'פרי סאקס, ומאט טאיבי.
הופעות בתקשורת שמרנית
מאז חשיפות סנודן, גרינוולד "מיצב את עצמו מחדש כמבקר תקשורת פרובוקטיבי", כפי שכתב מגזין "ניו יורק". הוא הפך לאורח קבוע ברשת "פוקס ניוז", במיוחד בתוכנית "טאקר קרלסון הלילה". הוא טען כי רשת MSNBC החרימה אותו מהופעות בערוציה בשל ביקורתו על המגישה רייצ'ל מדאו.
הדלפות "מבצע שטיפת רכב" בברזיל (2019)
ב-9 ביוני 2019 פרסמו גרינוולד ועמיתיו ב"אינטרספט ברזיל" סדרת הדלפות שכונתה "Car Leaks". ההדלפות כללו התכתבויות טלגרם בין חברי כוח המשימה של מבצע "שטיפת רכב", פרשת שחיתות ענק בברזיל. ההודעות רמזו על שיתוף פעולה פסול בין השופט סרז'יו מורו (שלימים מונה לשר המשפטים) לבין התובעים, במטרה להרשיע את הנשיא לשעבר לולה דה סילבה ולמנוע את התמודדותו בבחירות. בעקבות החשיפות, הוגש נגד גרינוולד כתב אישום על פשעי סייבר, אך הוא בוטל על ידי שופט פדרלי זמן קצר לאחר מכן.
מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Glenn_Greenwald
