קרמה פוליס: מעקב המונים על כל משתמש באינטרנט

בשנת 2015 נחשפה אחת מתוכניות המעקב השאפתניות והרחבות ביותר שנודעו לציבור, כחלק מניתוח המסמכים שהדליף אדוארד סנודן. התוכנית, שזכתה לשם הקוד KARMA POLICE, נוהלה על ידי מטה התקשורת הממשלתי של בריטניה, ה GCHQ. מטרתה המוצהרת הייתה ברורה ויומרנית. ליצור פרופיל גלישה מפורט עבור כל משתמש אינטרנט הניתן לזיהוי ברשת הגלובלית. חשיפת המבצע, שפורסמה לראשונה על ידי אתר החדשות The Intercept, המחישה את היקף איסוף הנתונים שסוכנויות מודיעין מערביות ביצעו, לא רק כלפי גורמים עוינים אלא כלפי אוכלוסיית העולם כולו, תוך שימוש בתשתית התקשורת העולמית ככלי לאיסוף מודיעין המוני.

המנגנון הטכני שעמד בבסיס KARMA POLICE התבסס על יכולות יירוט מתקדמות של תעבורת אינטרנט ישירות מסיבים אופטיים תת ימיים, עורקי התקשורת המרכזיים של העולם הדיגיטלי. על פי המסמכים, ה GCHQ השתמש במערכות סינון וניתוח כדי לשאוב מטא דאטה של גלישה בקנה מידה עצום. המידע שנאסף כלל בין היתר כתובות IP של משתמשים, עוגיות דפדפן (cookies) שמאפשרות זיהוי חוזר של מכשירים, והיסטוריית ביקורים באתרים ספציפיים. המערכת לא התמקדה בתוכן התקשורת עצמו, אלא במידע המקיף אודותיה. היא ביקשה לענות על השאלות מי גלש, מתי, מאיזו כתובת, ולאיזה אתר, ובכך ליצור טביעת אצבע דיגיטלית ייחודית לכל אדם ברשת.

היקף האיסוף של התוכנית היה חסר תקדים, גם בסטנדרטים של עולם המודיעין. מסמכי ה GCHQ שהודלפו התייחסו ליכולת לעבד מיליארדי רשומות מטא דאטה מדי יום. בשנת 2012 לבדה, המערכת נטען כי אספה כ 50 מיליארד רשומות. המטרה הסופית הייתה להשיג מעין יכולת תצפית מתמדת על דפוסי הגלישה הגלובליים, ולאפשר לאנליסטים של הסוכנות לחזור אחורה בזמן ולנתח את הפעילות המקוונת של כל אדם שהפך למטרה או ליעד עניין. יכולת זו, של ניתוח רטרואקטיבי, היא אבן יסוד באסטרטגיית המעקב ההמוני, המבוססת על ההנחה שיש לאסוף הכול, כיוון שלא ניתן לדעת מראש מה יהפוך לרלוונטי בעתיד.

ההצדקה הרשמית להפעלת תוכניות כמו KARMA POLICE נשענת באופן מסורתי על צרכים של ביטחון לאומי ומאבק בטרור. הטיעון גורס כי בעידן שבו טרוריסטים ופושעים משתמשים באינטרנט לתכנון, תיאום ותקשורת, על סוכנויות המודיעין להיות בעלות יכולת לנטר את המרחב הדיגיטלי כדי לזהות איומים ולסכלם. עם זאת, המבקרים טוענים כי ההיקף הגורף והבלתי ממוקד של האיסוף בתוכנית זו חורג בהרבה ממעקב אחר חשודים ידועים. בפועל, התוכנית התייחסה לכל משתמש אינטרנט בעולם כאל חשוד פוטנציאלי, ואספה נתונים על אזרחים תמימים ללא כל בסיס לחשד אישי נגדם. ניתן למצוא מידע נוסף על חשיפות דומות במסמכי /category/snowden-archive הזמינים לציבור.

ליבת המערכת הייתה היכולת שלה לבנות פרופיל אינטרנטי מפורט. באמצעות הצלבה של עוגיות דפדפן, כתובות IP ונתונים נוספים, ה GCHQ יכול היה לקשור בין פעילויות גלישה שונות, גם כאלו שנעשו בזמנים ובמקומות שונים, לאדם אחד. הפרופיל שנוצר יכול לחשוף מידע אינטימי ורגיש ביותר על אדם, גם ללא גישה לתוכן התכתבויותיו. היסטוריית הגלישה יכולה להצביע על נטיותיו הפוליטיות של אדם, דתו, מצבו הבריאותי, העדפותיו המיניות, קשריו החברתיים ותחומי העניין שלו. הצטברות של מידע כזה בידי גוף ממשלתי יוצרת פוטנציאל עצום לפגיעה בפרטיות ולניצול לרעה של הכוח הנצבר.

המידע שנאסף על ידי KARMA POLICE הוזן למאגרי מידע עצומים של ה GCHQ, שבהם הוא נשמר לצורך ניתוח עתידי. על פי החשיפות, המערכת השתמשה בכלים אנליטיים מתוחכמים כדי לזהות דפוסים, קשרים ואנומליות בתוך כמויות הנתונים הבלתי נתפסות. למשל, אנליסט היה יכול להזין למערכת מזהה של אדם מסוים, כמו כתובת אימייל או מזהה עוגייה, ולקבל תמונה מלאה של אתרי האינטרנט שבהם ביקר. יתרה מכך, ניתן היה לבצע שאילתות הפוכות, כמו למשל להפיק רשימה של כל האנשים בעולם שביקרו באתר אינטרנט ספציפי בתקופת זמן נתונה, יכולת המדגימה את העוצמה והסכנה הטמונה בכלים מסוג זה.

חשוב לציין כי ה GCHQ לא פעלה בחלל ריק. תוכנית KARMA POLICE הייתה חלק ממארג רחב יותר של שיתוף פעולה מודיעיני במסגרת ברית חמש העיניים, הכוללת את ארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. המידע שנאסף על ידי סוכנות אחת היה זמין לעיתים קרובות גם לשאר השותפות בברית, ובפרט לסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית, ה NSA. שיתוף פעולה זה איפשר לסוכנויות לחלוק משאבים, טכנולוגיות ומידע, ולהעצים באופן משמעותי את יכולות המעקב הגלובליות של כל אחת מהן. בפועל, נוצרה רשת מעקב משותפת המכסה חלקים נרחבים של תשתית האינטרנט העולמית, כשכל סוכנות תורמת את חלקה למאמץ האיסוף הכולל.

חשיפת התוכנית עוררה סערה ציבורית וביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם ומומחי פרטיות ברחבי העולם. הדיון המשפטי והאתי התמקד בשאלת החוקיות של מעקב המוני וגורף שכזה. נטען כי התוכנית פעלה באזור דמדומים חוקי, תוך הסתמכות על פרשנויות סודיות ומרחיבות של חוקים קיימים, וללא פיקוח שיפוטי או פרלמנטרי אפקטיבי. הביקורת המרכזית הייתה כי מעקב המוני מסוג זה פוגע בזכות היסוד לפרטיות, יוצר אפקט מצנן על חופש הביטוי וההתאגדות, והופך את הנחת החפות על פיה. ניתן לעיין במאמרים נוספים בנושא זה בארכיון הראשי של הבלוג תחת /articles.

במבט לאחור, פרשת KARMA POLICE מהווה מקרה מבחן קלאסי למתח המתמיד בין ביטחון לפרטיות בעידן הדיגיטלי. היא חשפה בפני הציבור לא רק את היכולות הטכנולוגיות המתקדמות של סוכנויות המודיעין, אלא גם את התיאבון שלהן למידע, שנראה לעיתים בלתי נדלה. אף שהחשיפות בוצעו לפני שנים, השאלות שהן העלו נותרו רלוונטיות מתמיד. אין סיבה להניח כי היכולות הללו נעלמו, וסביר יותר להניח שהן רק השתכללו והתפתחו מאז. הדיון הציבורי על גבולות המעקב הממשלתי ועל הצורך במנגנוני פיקוח ושקיפות חזקים הוא חיוני כדי להבטיח שהטכנולוגיה תשרת את החברה מבלי לרוקן מתוכן את ערכיה הדמוקרטיים הבסיסיים.