Citizenfour

סיטיזנפור הוא סרט תיעודי משנת 2014 בבימויה של לורה פויטראס (Laura Poitras), העוסק באדוארד סנודן (Edward Snowden) ובשערוריית הריגול של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) של ארצות הברית. הקרנת הבכורה של הסרט בארצות הברית נערכה ב-10 באוקטובר 2014, בפסטיבל הסרטים של ניו יורק, והבכורה בבריטניה התקיימה ב-17 באוקטובר 2014, בפסטיבל הסרטים של לונדון (BFI). בסרט מופיעים סנודן והעיתונאי גלן גרינוולד (Glenn Greenwald). הוא הופק במשותף על ידי פויטראס, מתילד בונפוי ודירק וילוצקי, עם סטיבן סודרברג ואחרים כמפיקים בפועל. הסרט זכה לשבחי המבקרים עם יציאתו וקיבל פרסים רבים, בהם פרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה ה-87. זהו החלק השלישי בטרילוגיה של פויטראס העוסקת בהשלכות פיגועי 11 בספטמבר, לאחר סרטיה "ארצי, ארצי" (2006) ו"השבועה" (2010).

תקציר העלילה

בינואר 2013, לורה פויטראס, במאית ומפיקת סרטים תיעודיים אמריקאית שעבדה במשך מספר שנים על סרט בנושא תוכניות המעקב בארצות הברית שהופעלו בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, מקבלת דואר אלקטרוני מוצפן מאדם זר המכנה את עצמו "האזרח הרביעי" (Citizen Four). לפי מאמר שפורסם במגזין Vice, סנודן בחר בכינוי זה כמחווה לשלושה חושפי שחיתויות קודמים מה-NSA: ביל ביני, ג'. קירק ויבי ותומאס דרייק. בהודעתו הראשונית לפויטראס, סנודן הציע לה מידע פנימי על נוהלי האזנות סתר בלתי חוקיות של ה-NSA וסוכנויות מודיעין אחרות. ביוני 2013, מלווה בבעל הטור גלן גרינוולד ובכתב המודיעין של "הגרדיאן", יואן מקאסקיל, היא נוסעת להונג קונג עם מצלמתה לפגישה הראשונה עם "האזרח הרביעי" במלון, שם הוא חושף את זהותו כאדוארד סנודן. סצנות הפגישה מתרחשות בחדר המלון של סנודן, שם הוא מתאמץ לשמור על פרטיותו. צילומים של סנודן במיטתו, מול המראה שלו ושל המלון מרחוק, מעצבים את דמותו כסוכן פוליטי לכוד.

לאחר ארבעה ימי ראיונות, ב-9 ביוני, זהותו של סנודן נחשפת בפומבי לבקשתו. כאשר כלי התקשורת מתחילים לגלות את מיקומו במלון "מירה", סנודן עובר לחדרה של פויטראס בניסיון להתחמק משיחות טלפון לחדרו. מול איום של הסגרה והעמדה לדין בארצות הברית, סנודן קובע פגישה עם הנציב העליון של האו"ם לפליטים ומגיש בקשה למקלט מדיני. לאחר שפויטראס חושדת שעוקבים אחריה, היא עוזבת את הונג קונג לברלין, גרמניה.

ב-21 ביוני, ממשלת ארצות הברית מבקשת מממשלת הונג קונג להסגיר את סנודן. סנודן מצליח לעזוב את הונג קונג, אך דרכונו האמריקאי מבוטל לפני שהוא מספיק לטוס להוואנה, והוא נותר תקוע בנמל התעופה שרמטייבו במוסקבה למשך 40 יום. ב-1 באוגוסט 2013, ממשלת רוסיה מעניקה לסנודן מקלט מדיני זמני לשנה. במקביל, גרינוולד חוזר לביתו בריו דה ז'ניירו ונושא דברים בפומבי על השימוש של ארצות הברית בתוכניות ה-NSA למעקב אחר גורמי חוץ. גרינוולד ופויטראס שומרים על קשר, ובמסגרתו שניהם מביעים רתיעה מחזרה לארצות הברית.

לאורך הסרט, מוצגים קטעים קצרים לפני ואחרי הראיונות בהונג קונג, כולל קטע בו ויליאם ביני מדבר על תוכניות ה-NSA, ובסופו של דבר מעיד בפני הפרלמנט הגרמני בנוגע לריגול של ה-NSA בגרמניה.

הסרט מסתיים בפגישה נוספת של גרינוולד, סנודן ופויטראס, הפעם ברוסיה. גרינוולד וסנודן דנים בפרטים חדשים על תוכניות מודיעין אמריקאיות, והם מקפידים לרשום מידע רגיש על פתקים במקום לדבר עליו. גרינוולד קורע את המסמכים הללו ויוצר ערימת קרעים, לפני שהוא מסלק אותם מהשולחן.

רקע על סנודן

אדוארד סנודן, יליד 21 ביוני 1983, החל את דרכו במערכת הממשלתית של ארצות הברית כשהתגייס לכוחות המילואים של הצבא באביב 2004. סנודן טוען שעזב את התוכנית לאחר חודשים ספורים משום ששבר את רגליו בתאונת אימונים, בעוד שדוח של בית הנבחרים טוען שסבל מפציעות מאמץ בשוקיים (shin splints). לאחר מכן החל לעבוד עבור ה-CIA בשנת 2006, וב-2007 הוצב תחת כיסוי דיפלומטי בשגרירות ארצות הברית בז'נבה, שווייץ. לאחר קרוב לשלוש שנים בסוכנות, סנודן התפטר מתפקידו בפברואר 2009 כדי להתחיל לעבוד עבור חברת Dell כעובד קבלן של ה-NSA.

בשלב זה בקריירה שלו, סנודן החל לחוש שדעותיו משתנות: "צפיתי באובמה מקדם בדיוק את אותה מדיניות שחשבתי שתרוסן... [ה-NSA] נחושים בדעתם להכיר כל שיחה וכל צורת התנהגות בעולם". בשנת 2012 הוצב מחדש מבסיס יוקוטה ביפן למרכז המבצעים קוניה בהונולולו, הוואי, שם עבד עבור Dell לפני שעבר לשמש כיועץ בחברת Booz Allen Hamilton. כ"אנליסט תשתיות" במרכז הלאומי למבצעי איומים, הוא ניטר תקשורת אינטרנט.

לדבריו, ככל שהמשיך לעבוד ב-NSA, כך הוא "פעל יותר להתנגד" לרגשותיו שלו בנוגע לתוכניות השונות שהופעלו בסוכנות. הוא שירת בבסיס בהוואי כ-15 חודשים לפני שעזב את ארצות הברית עם אלפי מסמכים מסווגים. נכון לשנת 2020, סנודן עדיין חי בגלות ברוסיה.

הפקה

כבר בשנת 2012 החלה פויטראס לעבוד על הסרט השלישי בטרילוגיית 11/9 שלה, שבמסגרתו התכוונה להתמקד באופן רחב בנושא המעקב הפנימי, וראיינה את ג'וליאן אסאנג', גלן גרינוולד, ויליאם ביני וג'ייקוב אפלבאום. סנודן יצר עמה קשר לראשונה בינואר 2013, לאחר שלא הצליח ליצור קשר מוצפן עם גרינוולד. בסוף מאי 2013, היא טסה להונג קונג, שם צילמה את סנודן בחדרו במלון "מירה" במשך שמונה ימים. מאוחר יותר, נסעה למוסקבה וצילמה ראיון שני עם סנודן, שערך גרינוולד.

אמצעי אבטחה

פויטראס נקטה אמצעי אבטחה רבים הקשורים לסרט. היא עברה לברלין, גרמניה, לאחר שעוכבה שוב ושוב במעברי גבול בכניסתה לארצות הברית. כדי למנוע מה-FBI להגיע עם צו חיפוש לכוננים הקשיחים שלה, היא ערכה את הסרט בגרמניה, אליה טסה ישירות מהונג קונג עם חומרי הצילום. כל חומרי הגלם של הסרט נשמרו על כוננים מוצפנים עם רמות הגנה מקוננות מרובות. המחשב שבו השתמשה לקריאת מסמכים רגישים היה מופרד מהאינטרנט באמצעות "מרווח אוויר" (air gap).

גרינוולד שיבח אותה על "רמת מומחיות מלאה בהבנה כיצד לבצע סיפור כזה בבטיחות טכנית ותפעולית מוחלטת". סנודן עצמו צוטט באומרו כי "בעקבות החשיפות של השנה, צריך להיות ברור שתקשורת לא מוצפנת בין עיתונאי למקור היא פזיזות בלתי נסלחת".

בכתוביות הסיום של הסרט ניתן קרדיט למספר פרויקטים של תוכנה חופשית וכלי אבטחה, שבלעדיהם "הסרט הזה לא היה אפשרי". בין התוכנות שצוינו: Tor, Tails, Debian GNU/Linux, Off-the-Record Messaging, GNU Privacy Guard, TrueCrypt ו-SecureDrop.

קבלת פנים

הסרט זכה לשבחים רבים בקרב המבקרים. באתר הביקורות Rotten Tomatoes הוא קיבל דירוג חיובי של 96% בהתבסס על 145 ביקורות, עם ציון ממוצע של 8.26/10. בקונצנזוס המבקרים של האתר נכתב: "סיטיזנפור הוא בחלקו מותחן מהחיים ובחלקו בחינה מפכחת של חירויות האזרח במאה ה-21. הוא מתעלה מעל אידאולוגיה ומציע קולנוע מרתק שחובה לראות". באתר Metacritic, הסרט קיבל ציון של 88 מתוך 100 על בסיס 38 ביקורות, המצביע על "שבחים אוניברסליים".

רוני שייב מ"וראייטי" כתבה: "שום היכרות מוקדמת עם חושף השחיתויות אדוארד סנודן וגילוייו המזעזעים על הריגול הסיטונאי של ממשלת ארה"ב אחר אזרחיה אינה יכולה להכין את הצופה להשפעתו של הסרט התיעודי יוצא הדופן של לורה פויטראס... במקום לשחזר או לנתח מעשה עשוי, הסרט מתעד בתמציתיות את המעשה בזמן אמת".

ב"גרדיאן" נכתב: "וירטואוזיות הבימוי של לורה פויטראס גורמת ל-114 דקות הסרט לרחוש באנרגיה העצבנית של הגילוי". מגזין "טיים" דירג את הסרט במקום השלישי ברשימת עשרת סרטי 2014 וכינה אותו "סרט האימה המפחיד ביותר של ליל כל הקדושים".

השפעת הסרט

ב-18 בספטמבר 2018, בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי איסוף גורף של נתוני תקשורת על ידי סוכנות הביון הבריטית הפר את האמנה האירופית לזכויות אדם. בית הדין בשטרסבורג פסק ברוב של 5 מול 2 כי הנוהל "נכשל בהגנה על הזכות לפרטיות המובטחת באמנת זכויות האדם". התלונה הוגשה על ידי עשרה ארגונים, בהם ACLU, Privacy International, אמנסטי אינטרנשיונל וארגוני זכויות אזרח אחרים.

---

מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Citizenfour