Utah Data Center
מרכז המידע ביוטה: מתקן הענק של ה-NSA לאחסון נתונים, שנוי במחלוקת לגבי מטרותיו ויכולות המעקב שלו. גלו עוד על המרכז.
מרכז המידע ביוטה (Utah Data Center, UDC), הידוע גם בשמו הרשמי "מרכז המידע של היוזמה הלאומית המקיפה לאבטחת סייבר של קהילת המודיעין", הוא מתקן אחסון נתונים עבור קהילת המודיעין של ארצות הברית, אשר תוכנן לאחסן נתונים בהיקף המוערך באקסבייטים (exabytes) או יותר. מטרתו היא לתמוך ביוזמה הלאומית המקיפה לאבטחת סייבר (CNCI), אם כי משימתו המדויקת מסווגת. הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) מובילה את הפעילות במתקן כזרוע המבצעת של מנהל המודיעין הלאומי. המרכז ממוקם בבסיס קמפ ויליאמס (Camp Williams) ליד העיירה בלאפדייל ביוטה, בין ימת יוטה לימת המלח הגדולה. בנייתו הושלמה במאי 2014 בעלות של 1.5 מיליארד דולר.
מטרותיו וחשיפתו לציבור
מבקרים טוענים כי למרכז המידע יש יכולת לעבד "את כל סוגי התקשורת, לרבות תוכן מלא של הודעות דוא"ל פרטיות, שיחות טלפון סלולרי וחיפושים באינטרנט, וכן כל סוגי העקבות של נתונים אישיים – קבלות חנייה, מסלולי טיול, רכישות בחנויות ספרים ו'פסולת כיס' דיגיטלית אחרת". בתגובה לטענות כי המרכז ישמש למעקב בלתי חוקי אחר הודעות דוא"ל של אזרחי ארה"ב, אמר דובר ה-NSA באפריל 2013: "הועלו האשמות רבות וחסרות בסיס לגבי הפעילויות המתוכננות במרכז המידע ביוטה... אחת התפיסות המוטעות הגדולות ביותר לגבי ה-NSA היא שאנו מאזינים או קוראים באופן בלתי חוקי הודעות דוא"ל של אזרחי ארה"ב. פשוט אין זה המצב".
באפריל 2009, גורמים רשמיים במחלקת המשפטים של ארצות הברית הודו כי ה-NSA עסק ב"איסוף-יתר" נרחב של תקשורת פנים-ארצית, החורג מסמכותו של בית המשפט למעקב אחר מודיעין זר (FISA Court), אך טענו כי הפעולות היו בלתי מכוונות ותוקנו מאז.
באוגוסט 2012, פרסם הניו יורק טיימס סרטים דוקומנטריים קצרים של יוצרים עצמאיים תחת הכותרת "התוכנית" (The Program), שהתבססו על ראיונות עם ויליאם ביני (William Binney), המנהל הטכני לשעבר ב-NSA וחושף שחיתויות. הפרויקט המקורי תוכנן לאיסוף מודיעין אותות (סיגינט) זר, אך ביני טען כי לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הוסרו הבקרות שהגבילו איסוף בלתי מכוון של נתונים הנוגעים לאזרחי ארה"ב. הדבר עורר חששות מצדו ומצד אחרים כי הפעולות היו בלתי חוקיות ובלתי חוקתיות. ביני טען כי המתקן בבלאפדייל תוכנן לאחסן מגוון רחב של תקשורת פנים-ארצית לצורך כריית נתונים (data mining) ללא צווים.
מסמכים שהודלפו לתקשורת ביוני 2013 תיארו את תוכנית PRISM, תוכנית מעקב ממוחשבת ורשתית לביטחון לאומי המופעלת על ידי ה-NSA. על פי המסמכים, התוכנית מאפשרת מעקב מעמיק אחר תקשורת אינטרנט חיה ומידע מאוחסן. דיווחים קישרו את מרכז המידע להרחבת הפעילויות השנויות במחלוקת של ה-NSA, הכוללות אחסון כמויות אדירות של מידע. פעילים למען פרטיות וזכויות אזרח הביעו דאגה מהיכולות הייחודיות שמתקן כזה מעניק לסוכנויות המודיעין. "הם 'מחנים' דברים באחסון בתקווה שבסופו של דבר יהיה להם זמן להגיע לזה", אמר ג'יימס לואיס, מומחה סייבר במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS), "או שהם ימצאו משהו שידרוש מהם לחזור ולחפש במאגרי הנתונים העצומים". אך הוא הוסיף, "רובו הגדול פשוט יושב שם ואף אחד לעולם לא מסתכל עליו".
על פי ההערכות, מרכז המידע ביוטה היה צפוי לאחסן נתוני אינטרנט, וכן רשומות טלפון ממאגר שיחות הטלפון השנוי במחלוקת של ה-NSA, "MAINWAY", עם פתיחתו ב-2013.
לאור המחלוקת סביב מעורבות ה-NSA במעקב המוני בארצות הברית, ובעקבות ההדלפות של חושף השחיתויות אדוארד סנודן ב-2013, הוכתר מרכז המידע ביוטה על ידי הוול סטריט ג'ורנל כ"סמל לעוצמת המעקב של סוכנות הריגול".
ביני טען כי המתקן נבנה במטרה לאחסן הקלטות ותכנים של תקשורת, ולא רק מטא-דאטה (נתוני-על). לפי ריאיון עם סנודן, הפרויקט היה ידוע בתחילה בתוך ה-NSA בשם "מאגר המידע המאסיבי" (Massive Data Repository), אך שמו שונה ל"מאגר המידע המשימתי" (Mission Data Repository) מכיוון שהשם הקודם נשמע "מצמרר" מדי.
מבנה ותשתיות
המתקן משתרע על פני שטח בנוי של בין 1 ל-1.5 מיליון רגל רבוע (93,000 עד 139,000 מ"ר), הכולל 100,000 רגל רבוע (9,300 מ"ר) של שטח מרכז נתונים (דאטה סנטר) ולמעלה מ-900,000 רגל רבוע (84,000 מ"ר) עבור שטחי תמיכה טכנית ומנהלה. עלות הפרויקט הוערכה בין 1.5 ל-2 מיליארד דולר. דיווח נוסף העריך כי יידרשו עוד 2 מיליארד דולר עבור חומרה, תוכנה ותחזוקה.
המתקן השלם צפוי לצרוך 65 מגה-ואט של חשמל, בעלות שנתית של כ-40 מיליון דולר. בהתחשב במערכת הקירור שלו, המבוססת על אידוי פתוח, המתקן צפוי לצרוך כ-1.7 מיליון גלון אמריקאי (כ-6,400 מ"ק) של מים ביום.
מאמר במגזין פורבס העריך, נכון לשנת 2013, כי קיבולת האחסון של המרכז נעה בין 3 ל-12 אקסבייט, בהתבסס על ניתוח של תוכניות בניין בלתי מסווגות. עם זאת, המאמר ציין את חוק מור (Moore's Law), שלפיו ההתקדמות הטכנולוגית צפויה להגדיל את הקיבולת בסדרי גודל בשנים הבאות.
לקראת סיום בנייתו, הפרויקט סבל מבעיות חשמל חמורות, שהתבטאו ב"נחשולי מתח אדירים" שגרמו נזק לציוד. תקלות אלו עיכבו את פתיחת המתקן בשנה.
המבנה המוגמר מאופיין כמרכז נתונים בדרגה III (Tier III). שטחו הכולל הוא למעלה ממיליון רגל רבוע, ועלות בנייתו עלתה על 1.5 מיליארד דולר. מתוך כלל השטח, 100,000 רגל רבוע מוקדשים למרכז הנתונים עצמו, בעוד שאר 900,000 הרגל הרבוע משמשים לתמיכה טכנית ושטחי מנהלה.
מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Utah_Data_Center
