Israeli Cooperation Memo (ISNU)

רקע

היחסים המיוחדים בין קהילות המודיעין של ארצות הברית וישראל הם אבן יסוד בברית האסטרטגית בין שתי המדינות. שיתוף פעולה זה, שהתקיים במשך עשורים הרחק מעין הציבור, קיבל ממדים חדשים בעידן הדיגיטלי. הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב (NSA), ארגון הביון האלקטרוני החזק בעולם, ויחידת האיסוף המרכזית של צה"ל, יחידה 8200, הנחשבת למקבילתה הישראלית ולאחת מסוכנויות הסיגינט (מודיעין אותות) המובילות בעולם, קיימו קשרים הדוקים. עם זאת, טבעם המדויק, היקפם וגבולותיהם של קשרים אלה נותרו בגדר סוד שמור היטב, עד להדלפותיו של אדוארד סנודן ב-2013, שהאירו באור חושפני את עומק השותפות.

תוכן המסמך

אחד המסמכים המרכזיים והרגישים ביותר שנחשפו בהקשר הישראלי הוא "מזכר הבנות" (Memorandum of Understanding) מסווג, שנחתם במרץ 2009 בין ה-NSA לבין מקביליו הישראלים. המסמך מפרט את הנהלים להעברת מודיעין אותות גולמי בין הסוכנויות. הגילוי המרכזי והמטלטל במסמך היה ההסכמה כי ה-NSA תחלוק עם יחידה 8200 (המכונה במסמכי ה-NSA בשם ISNU - Israeli SIGINT National Unit) מידע גולמי, "לא ממוזער" (unminimized).

המונח "לא ממוזער" הוא קריטי: משמעותו היא שהמידע המועבר לישראל כולל לא רק תקשורת של יעדי מודיעין זרים, אלא גם מאגרי מידע נרחבים העלולים להכיל, באופן אגבי, פרטים אישיים ותקשורת של אזרחים אמריקאים. זאת, בניגוד לנוהל הסטנדרטי של ה-NSA, המחייב אותה "למזער" – כלומר, לסנן ולהסיר – מידע מזהה על אזרחיה לפני שיתופו עם גורמים אחרים, ובפרט עם שותפים זרים. המסמך קובע כי ישראל מתחייבת לציית לכללים האמריקאיים בנוגע לטיפול במידע על אזרחי ארה"ב, לא להשתמש במידע כדי לפגוע בהם במכוון, ולהגן על פרטיותם.

חשיפה ופרסום

המסמך נחשף לראשונה ב-11 בספטמבר 2013 על ידי העיתון הבריטי "הגרדיאן", כחלק מסדרת הפרסומים הנרחבת של חומרי סנודן. הפרסום עורר סערה ציבורית ותקשורתית בארצות הברית. החשיפה כי ה-NSA מעבירה מידע גולמי, שעלול להכיל פרטים על אזרחיה, למדינה זרה שאינה חברה בברית "חמש העיניים" (בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד), נתפסה כשנויה במחלוקת במיוחד. היא העלתה שאלות נוקבות לגבי יכולתה של ה-NSA לאכוף את כללי הפרטיות שלה על סוכנות מודיעין זרה וריבונית, חזקה ושאפתנית ככל שתהיה.

השלכות

למזכר ההבנות היו השלכות משמעותיות בכמה מישורים. ראשית, הוא הדגים את רמת האמון והאינטגרציה יוצאת הדופן בין ה-NSA ליחידה 8200, המציבה את ישראל במעמד של שותפת מודיעין כמעט שוות ערך למדינות "חמש העיניים" בתחום הסיגינט. שנית, הוא הציף את הדילמה המובנית בפעילות ה-NSA: כיצד ניתן לאסוף כמויות מידע אדירות על העולם מבלי לפגוע בפרטיותם של אזרחי ארה"ב, ובמיוחד כאשר המידע הזה משותף עם בנות ברית. החשיפה חיזקה את טענות המבקרים כי ה-NSA יצרה "דלת אחורית" המאפשרת מעקף של ההגנות החוקתיות על אזרחים אמריקאים, באמצעות שיתוף פעולה עם סוכנויות זרות. עבור ישראל, החשיפה אמנם הדגישה את מעמדה המודיעיני הייחודי, אך גם חשפה אותה לביקורת והציבה את שיתוף הפעולה הרגיש שלה עם ארה"ב באור הזרקורים העולמי.

מקור: דיווחים פומביים על הדלפות סנודן (2013–2014)