FISA Amendments Act of 2008

חוק תיקוני FISA משנת 2008 (באנגלית: FISA Amendments Act of 2008, או בקיצור FAA) הוא חוק של הקונגרס האמריקאי אשר תיקן את חוק מעקבי מודיעין חוץ (FISA) משנת 1978. חוק זה שימש כבסיס החוקי לתוכניות מעקב שנחשפו על ידי אדוארד סנודן בשנת 2013, ובהן תוכנית PRISM.

רקע

בסוף שנת 2005, עיתון הניו יורק טיימס חשף כי הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) מבצעת האזנות סתר נרחבות ללא צווים שיפוטיים. לפי דיווחים, תוכנית זו הופסקה בינואר 2007. עד שנת 2008, הוגשו כארבעים תביעות משפטיות נגד חברות תקשורת על ידי קבוצות ויחידים, בטענה שממשל בוש ביצע ניטור בלתי חוקי של שיחות הטלפון והודעות הדואר האלקטרוני שלהם.

חוק מעקבי מודיעין חוץ (FISA) המקורי קובע כי ביצוע מעקב אלקטרוני בכוונה תחילה, בחסות תפקיד רשמי אך ללא סמכות חוקית, הוא עבירה פלילית. כמו כן, חשיפה או שימוש במידע שהושג באופן זה מהווים עבירה, שהעונש עליה הוא קנס של עד 10,000 דולר, עד חמש שנות מאסר, או שניהם. בנוסף, "חוק האזנות הסתר" (Wiretap Act) אוסר על כל אדם ליירט, לחשוף או להשתמש באופן בלתי חוקי בשיחות טלפון או בתקשורת אלקטרונית, וקובע עונשים דומים.

פרק VII

חוק התיקונים משנת 2008 הוסיף לחוק FISA פרק חדש, "פרק VII", שהכיל הוראות דומות אך לא זהות לאלו שהופיעו ב"חוק הגנת אמריקה 2007" (Protect America Act of 2007), אשר פג תוקפו מוקדם יותר באותה שנה. תוקפן של ההוראות החדשות בפרק VII נועד לפוג ב-31 בדצמבר 2012. עם זאת, יומיים לפני מועד זה, הסנאט האמריקאי האריך את חוק התיקונים בחמש שנים נוספות, ובכך חידש את סמכות הממשל לנטר תקשורת אלקטרונית של זרים מחוץ לארצות הברית. בינואר 2018, החוק הוארך בשש שנים נוספות.

סעיף 702: מי שאינם אישים אמריקאים

סעיף 702 מתיר לתובע הכללי ולמנהל המודיעין הלאומי לאשר במשותף איסוף מודיעין המכוון כלפי אנשים שאינם אזרחי ארה"ב או תושביה (non-US persons), אשר יש יסוד סביר להניח כי הם נמצאים מחוץ לגבולות ארצות הברית.

משמעות המונח "לכוון" (Targeting) היא שאישים אמריקאים (אזרחים או תושבים) או אנשים הנמצאים בשטח ארה"ב אינם יכולים להיות המטרה המוצהרת של איסוף המודיעין. מטרת האיסוף חייבת להיות השגת "מידע מודיעין חוץ", כהגדרתו בחוק FISA. עם זאת, אין זה אומרที่ไม่ ניתן לאסוף תקשורת של אישים אמריקאים כלל. תקשורת כזו עלולה להיאסף באופן אגבי ("incidental collection"), למשל כאשר הם מתקשרים עם יעדי המעקב הזרים.

סעיף 702(b) קובע מספר מגבלות על פעולות איסוף המידע:

1. האיסוף לא יכוון במכוון כלפי אדם שידוע בעת האיסוף כי הוא נמצא בתוך ארצות הברית.
2. האיסוף לא יכוון במכוון כלפי אדם שיש יסוד סביר להניח שהוא מחוץ לארה"ב, אם המטרה האמיתית היא לכוון לאדם מסוים וידוע הנמצא בתוך ארה"ב.
3. האיסוף לא יכוון במכוון כלפי אזרח אמריקאי שיש יסוד סביר להניח שהוא נמצא מחוץ לארה"ב.
4. לא תיאסף במכוון כל תקשורת אשר ידוע בעת האיסוף כי השולח וכל הנמענים המיועדים נמצאים בתוך ארה"ב.
5. האיסוף חייב להתבצע באופן העולה בקנה אחד עם התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית.

אישורי המעקב תחת סעיף 702 ניתנים על בסיס שנתי עבור קטגוריות רחבות של מידע העונה להגדרת "מידע מודיעין חוץ", כגון טרור בינלאומי או הפצת נשק להשמדה המונית. סעיף זה הוא הבסיס החוקי לתוכניות מעקב רחבות היקף של ה-NSA, כמו PRISM, ופעילויות איסוף מידע קודמות שאושרו תחת "תוכנית המעקב הנשיאותית" (President's Surveillance Program) שהחלה לאחר פיגועי 11 בספטמבר.

בית המשפט למעקבי מודיעין חוץ (FISA Court) קבע כי ה-FBI השתמש במאגר המידע של סעיף 702 כדי לבצע חיפושים לפי מזהים של 16,000 איש, אף שהצליח להצדיק משפטית רק שבעה מהם על בסיס צורכי מודיעין חוץ או אכיפת חוק. בין השאילתות הלא-חוקיות נכללו בדיקות רקע למקורות פוטנציאליים, למועמדים למשטרה המקומית, וכן לסטודנטים שהשתתפו בתוכנית אקדמית של ה-FBI.

סעיף 704: אזרחי ארה"ב מחוץ לארצות הברית

סעיף 704 מתיר לבית המשפט למעקבי מודיעין חוץ לאשר מעקב המכוון כלפי אזרחים אמריקאים הנמצאים מחוץ לתחומי ארצות הברית, לצורך השגת מידע מודיעין חוץ. בניגוד לסעיף 702, סעיף זה דורש צו פרטני מבית המשפט. הממשל טען כי דרישה זו מהווה "הגנה נוספת לאזרחי ארה"ב שלא הייתה קיימת לפני חוק התיקונים".

היסטוריה חקיקתית

• 20 ביוני 2008: החוק אושר בבית הנבחרים של ארה"ב ברוב של 293 מול 129.
• 26 ביוני 2008: הצבעה בסנאט עוכבה עקב פיליבסטר שהובילו הסנאטורים ראס פיינגולד וכריס דוד. פיינגולד טען שהצעת החוק מאיימת על חירויות האזרח, ודוד טען שהענקת חסינות רטרואקטיבית לחברות התקשורת תערער את שלטון החוק.
• 9 ביולי 2008: תיקונו של דוד, שקרא למחוק את פרק II (הוראות החסינות), נדחה ברוב של 66 מול 32. החוק עצמו הועבר לאחר מכן ברוב של 69 מול 28.
• 10 ביולי 2008: נשיא ארה"ב ג'ורג' ו. בוש חתם על החוק והפך אותו לחוק מדינה.
• 28 בדצמבר 2012: הסנאט הצביע ברוב של 73 מול 23 להאריך את תוקף החוק בחמש שנים, עד 31 בדצמבר 2017.
• 30 בדצמבר 2012: הנשיא ברק אובמה חתם על הארכת החוק.
• 18 בינואר 2018: הסנאט אישר הארכה נוספת של סעיף 702 בשש שנים.
• 19 בינואר 2018: הנשיא דונלד טראמפ חתם על חוק אישור מחדש של תיקוני FISA.
• 20 באפריל 2024: הנשיא ג'ו ביידן חתם על חוק המאשר מחדש את סעיף 702 לשנתיים נוספות.

הוראות החוק

החוק כולל, בין היתר, את ההוראות הבאות:

• חסינות לחברות התקשורת: החוק מעניק חסינות מלאה מפני תביעות אזרחיות לחברות תקשורת ששיתפו פעולה עם הממשל במסגרת תוכניות המעקב. לשון החוק קובעת: "לא תתקיים כל עילת תביעה בבית משפט כלשהו נגד ספק שירותי תקשורת אלקטרונית בגין מתן מידע, מתקנים או סיוע בהתאם להוראה, בקשה או הנחיה שהוצאו על ידי התובע הכללי או מנהל המודיעין הלאומי".
• הרחבת מעקב ללא צו: החוק הגדיל את משך הזמן שבו ניתן לבצע מעקב ללא צו חירום מ-48 שעות לשבעה ימים, בתנאי שהמעקב מכוון לאדם אמריקאי מחוץ לארה"ב ויש סיבה סבירה להאמין שהוא סוכן של מעצמה זרה.
• אישור מעקב אחר זרים: מתיר לתובע הכללי ולמנהל המודיעין הלאומי לאשר במשותף, לתקופות של שנה, מעקב אלקטרוני ללא צו המכוון לזרים הנמצאים מחוץ לארה"ב.
• הגבלת סמכויות מלחמה: החוק אוסר על הממשל להשתמש בסמכויות מלחמה או בסמכויות אחרות כדי לעקוף את כללי המעקב שנקבעו בחוק בעתיד.
• ביקורת פנימית: דורש מהמפקחים הכלליים של כל סוכנויות המודיעין שהיו מעורבות ב"תוכנית המעקב הנשיאותית" להשלים בתוך שנה סקירה מקיפה של התוכנית.

השלכות

ההוראה המרכזית בחוק, המעניקה חסינות לחברות התקשורת ששיתפו פעולה עם הממשל, חסמה למעשה עשרות תביעות משפטיות שנועדו לחשוף ולהתמודד עם מה שנתפס כניצול לרעה של סמכויות ופעילות בלתי חוקית של הממשל הפדרלי. בנוסף, החוק מאפשר לממשל לנהל מעקב חירום של עד שבוע ללא צו נגד אזרח אמריקאי מחוץ לגבולות המדינה, בתנאי שבמהלך שבוע זה תוגש בקשה לצו לבית המשפט של FISA.

תביעת ה-ACLU

ביום שבו נחקק החוק, האיגוד האמריקאי לחירויות האזרח (ACLU) הגיש תביעה נגדו. התביעה הוגשה בשם קואליציה רחבה של עורכי דין, ארגוני זכויות אדם, ארגוני עובדים, משפטנים ואמצעי תקשורת, אשר טענו כי יכולתם לבצע את עבודתם, הנשענת על תקשורת חסויה, נפגעת מהחוק החדש. התביעה טענה כי חוק האזנות הסתר מפר את חופש הביטוי והזכות לפרטיות המעוגנים בתיקון הראשון והרביעי לחוקה. התביעה נדחתה בערכאה הראשונה בטענה שהתובעים לא הצליחו להוכיח כי נגרם להם נזק קונקרטי, אך בית המשפט לערעורים החיה אותה מחדש במרץ 2011.

---

מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/FISA_of_1978_Amendments_Act_of_2008