Hepting v. AT&T

הפטינג נגד AT&T (באנגלית: Hepting v. AT&T, ‏439 F.Supp.2d 974‏ (N.D. Cal., 2006)) הייתה תובענה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז הצפוני של קליפורניה על ידי "קרן החזית האלקטרונית" (EFF) בשם לקוחות של חברת התקשורת AT&T. התובעים טענו כי AT&T אפשרה וסייעה לסוכנות לביטחון לאומי (NSA) לנטר באופן בלתי חוקי את התקשורת האישית של אזרחים אמריקאים, ובהם לקוחות AT&T, שתקשורתם הועברה דרך רשת החברה.

בית המשפט המחוזי פסק תחילה כי לקוחות יכולים לתבוע חברות תקשורת פרטיות המבצעות מעקב אחר לקוחותיהן בהוראת הממשל, וכי ממשלת ארצות הברית אינה יכולה לטעון לחיסיון סודות מדינה כדי להימנע מלהסביר את הצדקותיה למעקב כזה. עם זאת, עד שהתיק סיים את דרכו בערכאות המשפטיות, השאלה הפכה לתיאורטית, לאחר שחברות התקשורת קיבלו חסינות רטרואקטיבית מתביעות מסוג זה באמצעות "תיקוני חוק מעקבי המודיעין הזר (FISA)" משנת 2008.

רקע וטענות

בשנת 2006, עיתונאים חשפו מבצע ציתותים המוני ללא צו בארצות הברית, שבמסגרתו שיתפו פעולה גורמי ביטחון ממשלתיים עם חברות תקשורת כדי לעקוב אחר התקשורת האישית של אזרחים, באצטלה של הגנה על המדינה מפני טרור. במקביל, מארק קליין, מהנדס לשעבר ב-AT&T, חשף כי החברה אפשרה לסוכנות לביטחון לאומי (NSA) להתקין מערכת מעקב מסוג NarusInsight במרכזיית התקשורת שלה בסן פרנסיסקו (חדר 641A). מערכת זו הייתה מסוגלת לנתח מיליארדי סיביות של תעבורת אינטרנט בשנייה, כולל האזנה לשיחות טלפון המנותבות דרך האינטרנט, ולמעשה לרגל אחר כלל התקשורת של אזרחים ועסקים אמריקאים רבים המשתמשים באינטרנט.

"קרן החזית האלקטרונית" (EFF) הגישה תובענה ייצוגית בשם לקוחות AT&T שנפגעו, כאשר אחת מהם, טאש הפטינג (Tash Hepting), התנדבה לשמש כתובעת הראשית שעל שמה נקרא התיק. לדברי ה-EFF: "הם [ה-NSA] לא היו יכולים לעשות את מה שהם עושים ללא עזרתן של חברות כמו AT&T. אנו רוצים להבהיר ל-AT&T שאין זה באינטרס המשפטי או הכלכלי שלה להפר את החוק בכל פעם שהנשיא מבקש זאת ממנה".

בשם לקוחות AT&T, ה-EFF ביקש צו מניעה נגד החברה בגין שיתוף הפעולה עם המעקב, וכן פיצויים כספיים מצטברים המותרים על פי "חוק מעקבי המודיעין הזר", "חוק סיוע בתקשורת לאכיפת החוק" וחוקים קשורים אחרים. פיצויים אלה היו עשויים לעלות על 100,000 דולר עבור כל מקרה של מעקב, מה שיצר חבות כספית שעלולה הייתה להמיט חורבן על AT&T, בהתחשב בטענות ה-EFF לגבי היקף שיתוף הפעולה של החברה במעקב אחר מספר עצום של לקוחות.

הליכים בבית המשפט המחוזי וערעורים

התיק נידון בבית המשפט המחוזי של ארצות הברית במחוז הצפוני של קליפורניה בשנת 2006. AT&T ביקשה מבית המשפט לדחות את התביעה בטענה של-EFF אין זכות עמידה, וכך גם ללקוחותיה, מכיוון שאיש מהם לא יכול היה להוכיח כי עקבו אחריו באופן אישי. הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) וממשלת ארצות הברית טענו בשם AT&T, והממשל הצהיר כי בכוונתו להפעיל את חיסיון סודות המדינה במטרה לדחות את התביעה על הסף. מחלקת המשפטים של ארצות הברית הגישה בקשה לדחות את התביעה על בסיס טענה זו.

השופט ווהן ווקר (Vaughn Walker) דחה את בקשת הממשל וקבע כי "הממשל פתח את הדלת לחקירה שיפוטית בכך שאישר והכחיש בפומבי מידע מהותי אודות ניטור תכני התקשורת". כתוצאה מכך, הגורמים הממשלתיים נדרשו לספק ראיות לכך שהמעקב אחר אזרחים היה הכרחי לביטחון הלאומי. AT&T נדרשה לעשות כן בנוגע לשיתוף הפעולה שלה בתוכנית.

AT&T, בסיוע מתמשך של מחלקת המשפטים, ערערה על החלטה זו לבית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים בשנת 2007. בזמן שהתיק היה תלוי ועומד, הקונגרס העביר את "תיקוני חוק מעקבי המודיעין הזר" (FISA Amendments Act) בשנת 2008. חוק זה העניק חסינות רטרואקטיבית לחברות תקשורת בגין הפרות עבר של החוק המקורי משנת 1978, שדרש צווי בית משפט לפעולות מעין אלה.

זמן קצר לאחר מכן, בית המשפט התשיעי לערעורים דחה את ערעור הממשל והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, כדי שיבחן את סיכויי התביעה לאור החסינות שקיבלה AT&T. הממשל הגיש בקשה נוספת לדחיית התביעה, והפעם הסתמך על סעיף ספציפי בחוק החדש שהפך הליכים משפטיים כאלה ללא רלוונטיים.

ה-EFF התנגד לבקשת הדחייה, בטענה שהוראת החסינות הרטרואקטיבית בתיקוני FISA אינה חוקתית. בשנת 2009, השופט ווקר דחה את התביעה בנימוק שדחייתה מתחייבת על פי החוק החדש.

ה-EFF ערער בתורו על פסיקה זו, והמחלוקת הגיעה שוב לפתחו של בית המשפט התשיעי לערעורים. בשנת 2011, בית משפט זה דחה את הערעור, מכיוון שה-EFF לא יכול היה לטעון כי ל-AT&T יש אחריות משפטית כלשהי לשיתוף הפעולה עם המעקב של ה-NSA, במיוחד לאור החסינות הרטרואקטיבית. ה-EFF ניסה לערער פעם נוספת לבית המשפט העליון של ארצות הברית, אך בשנת 2012 סירב בית המשפט להעניק צו עיון מחדש (certiorari), ובכך אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה שקבעה כי תוכנית הציתותים ללא צו של ה-NSA לא הפרה את החוק האמריקאי.

השלכות

אחת התוצאות של פרשת הפטינג נגד AT&T היא היכולת של הסוכנות לביטחון לאומי לטעון שתוכנית המעקב ההמוני שלה מהווה חיפוש "סביר" במסגרת התיקון הרביעי לחוקה, בהתבסס על טענה שלא נבחנה לעומק לפיה הדבר הכרחי למניעת טרור. החסינות הרטרואקטיבית שהוענקה לחברות התקשורת ששיתפו פעולה עם התוכנית ספגה ביקורת מקצועית, שכן היא מאפשרת לגורמים המעורבים להתחמק מההשלכות החוקתיות של מעשיהם. במקביל, השימוש בחיסיון סודות המדינה, כפי שאושר בפרשה זו, מאפשר לממשל להימנע גם כן מדיונים בסוגיות הקשורות לתיקון הרביעי.

מקור: ויקיפדיה https://en.wikipedia.org/wiki/Hepting_v._AT%26T