החטיפה של טראוויס וולטון: הראיון הנדיר מ-1980

יש סיפורים שנשמעים כמו סרט, ויש סרטים שמבוססים על סיפורים אמיתיים כל כך מדהימים, שהמציאות עולה על כל דמיון. כזה הוא הסיפור של טראוויס וולטון. רוב האנשים מכירים את המקרה שלו מהסרט "אש בשמיים" מ-1993, אבל האמת היא שתמיד עדיף לחזור למקור. מצאתי ראיון וידאו נדיר עם וולטון משנת 1980, חמש שנים בלבד אחרי האירוע המטלטל, ושם הוא מספר בגוף ראשון, בפירוט מצמרר, את מה שעבר עליו. זה לא הוליווד, זה הסיפור האמיתי והגולמי.

הכל קרה ב-5 בנובמבר 1975. טראוויס היה חלק מצוות של שבעה חוטבי עצים שעבדו ביער הלאומי אפאצ׳י-סיטגריבס באריזונה. בסוף יום עבודה מפרך, כשהם נסעו חזרה הביתה בטנדר הישן שלהם, הם ראו אור בוהק בין העצים. זה לא היה אור רגיל. הם התקרבו וראו עצם מתכתי, דמוי צלחת מרחף שקט מעל הקרקע. כולם קפאו במקום, אבל טראוויס, מונע מסקרנות או אולי משהו אחר, יצא מהרכב והתקרב אל האובייקט. חבריו צעקו לו לחזור, אבל הוא המשיך להתקדם.

כשהתקרב, העצם התחיל להשמיע רעש חזק, וולטון הרים את ידיו כדי להגן על פניו ואז, מול עיניהם המבועתות של ששת חבריו, קרן אור כחולה-ירוקה יצאה מהעב"ם והכתה בו. גופו הועף באוויר ונחת על האדמה ללא תנועה. מייק רוג׳רס, נהג הטנדר וחברו הטוב של טראוויס, נתקף פאניקה. הוא חשב שטראוויס מת ושהם הבאים בתור. הוא הניע את הרכב ונסע משם במהירות, משאיר את טראוויס מאחור. רק אחרי כמה מאות מטרים הוא עצר, והם החליטו לחזור, אבל גם העב"ם וגם טראוויס כבר לא היו שם.

תחשבו על הסיטואציה. שישה אנשים מגיעים לתחנת המשטרה ומספרים שהחבר שלהם נחטף על ידי חללית. איך אתם הייתם מגיבים? השריף המקומי, כמובן, היה סקפטי וחשד שמדובר ברצח והם בדו את הסיפור כדי לחפות על עצמם. המשטרה פתחה בחיפושים נרחבים אחרי טראוויס, מאות מתנדבים סרקו את היער, אבל לא מצאו שום זכר. הלחץ על חברי הצוות גבר, והם הואשמו ברצח. כדי להוכיח את חפותם, הם הסכימו לעבור בדיקת פוליגרף. התוצאה הייתה חד משמעית: כולם דוברי אמת.

חמישה ימים ו-6 שעות אחרי שנעלם, ב-10 בנובמבר, טראוויס וולטון הופיע שוב. הוא מצא את עצמו בצד כביש סמוך לעיירה היבר, לא רחוק מהמקום בו נעלם. הוא התקשר לאחותו מתא טלפון ציבורי סמוך, מבולבל, מיובש ועם זיכרונות מקוטעים. הוא לא הבין שחלפו חמישה ימים, מבחינתו עברו רק כמה שעות. הסיפור שלו על מה שקרה בזמן הזה הפך לאחד המקרים המתועדים והנחקרים ביותר בתולדות חקר העב"מים, ויש לנו תיעודים מדהימים מהתקופה הזאת בספריית הסרטונים שלנו.

בראיון מ-1980, וולטון מתאר איך התעורר בתוך מה שנראה כמו חדר בדיקה, שוכב על מיטה גבוהה. מעליו הייתה תאורה חזקה ומסביבו עמדו שלושה יצורים נמוכים, בגובה של כמטר וחצי, עם ראשים גדולים ועיניים חומות ענקיות וחסרות אישונים. הוא מספר על תחושת האימה והמחנק. הוא לא יכל לנשום כמו שצריך. מתוך אינסטינקט, הוא קפץ מהשולחן, חטף חפץ דמוי צינור והתחיל לנפנף בו לעברם. היצורים פשוט הסתובבו ועזבו את החדר בלי להפגין שום רגש.

הוא יצא מהחדר למסדרון מעוקל והגיע לחדר שנראה כמו פלנטריום או חדר בקרה. הוא התיישב על כיסא, ומולו הופיעה מפת כוכבים תלת ממדית. כשהזיז ידית, הכוכבים זזו סביבו. ברגע הזה נכנס לחדר יצור שנראה אנושי, גבר גבוה עם שיער בלונדיני ועיניים זהובות. היצור הוביל אותו בשתיקה אל חדר אחר, מעין האנגר ענק. שם הוא ראה חלליות נוספות, כולל אחת שנראתה בדיוק כמו זו שחטפה אותו. האדם לא דיבר איתו, רק חייך והוביל אותו לשולחן אחר, שם יצורים דמויי אדם אחרים שמו לו על הפנים מסכה דמוית מסכת חמצן, והוא איבד את ההכרה.

הדבר הבא שהוא זכר היה להתעורר בצד הדרך, כשהוא רואה את העב"מ מרחף ומתרחק במהירות אדירה. סיפורו של וולטון עמד במבחן הזמן. הוא וחבריו עברו עוד בדיקות פוליגרף רבות במהלך השנים, ותמיד יצאו דוברי אמת. המקרה שלו הוא דוגמה קלאסית שמצטרפת לשורה של מאמרים ועדויות אחרות על מפגשים מהסוג השלישי. גם המוניטין של הבודקים שעשו להם את הפוליגרף היה ללא רבב, מה שמוסיף המון משקל לאמינות של הסיפור.

הסרט "אש בשמיים" לקח לעצמו חופש אמנותי, במיוחד בתיאור החוויה של טראוויס בתוך החללית. בסרט, החוויה מוצגת כסיוט טראומטי ואלים, בעוד שבמציאות, לפי עדותו של וולטון, זה היה יותר מבלבל ומסתורי מאשר כואב פיזית. זה נושא מעניין בפני עצמו, איך הוליווד מעצבת את תפיסת המציאות שלנו בנוגע לנושאים כאלה, נושא שנוגעים בו לעיתים בקטגוריה שלנו. מה שלא יהיה, הסיפור המקורי, כפי שוולטון מספר אותו, נותר אחד ממקרי החטיפה המתועדים והאמינים ביותר שיש. האם זה מספיק כדי לשכנע את הסקפטיים? אולי לא. אבל זה בהחלט מספיק כדי לגרום לנו לעצור ולחשוב.