WINDSTOP: כך ריגלה ארהב אחרי אירופה
תוכנית הריגול WINDSTOP של ה NSA צברה 14 מיליארד רשומות מטא דאטה בחודש על אזרחי אירופה, דרך שיתוף פעולה עם דנמרק ובריטניה.
היי חברים. מה שלומכם? היום אני רוצה לספר לכם סיפור. זה סיפור על חברות, בגידה, וכמויות בלתי נתפסות של מידע. סיפור שמרגיש כמו מותחן ריגול אבל קרה באמת. הוא מתחיל עם חבר טוב שלי, יואב, שעבר לגור בקופנהגן לפני כמה שנים. יואב תמיד אמר לי כמה דנמרק היא מדינה רגועה, פתוחה ושקופה. מדינת רווחה מושלמת כמעט. עד שיום אחד, האשליה הזו התנפצה. והכל בגלל מילה אחת. WINDSTOP.
יואב התקשר אליי נסער. הוא בדיוק קרא בחדשות המקומיות על שיתוף פעולה סודי בין סוכנות הביון הדנית, ה FE, לאחותה הגדולה מאמריקה, ה NSA. הוא דיבר מהר. שאל אותי אם אני מכיר את זה. אמרתי לו, בוא ניקח נשימה, אני מכיר את הנושאים האלה די טוב. בוא נדבר על WINDSTOP. זה שם הקוד של אחת מתוכניות המעקב השאפתניות ביותר ששמעתי עליהן. תוכנית שבמסגרתה ה NSA אספה, בעזרת הדנים, הרים של מידע על שכנותיה של דנמרק. על גרמניה, צרפת, שוודיה, נורווגיה. הבנתם נכון. דנמרק עזרה לאמריקה לרגל אחרי בעלות בריתה הקרובות ביותר.
כשאני אומר הרים של מידע, אני מתכוון למספרים שקשה לעכל. לפי מסמכים שהודלפו, במסגרת התוכנית נאספו 14 מיליארד רשומות של מטא דאטה. בתוך 30 יום בלבד. זה מספר כמעט דמיוני. אתם בטח שואלים מה זה מטא דאטה. אז בואו נפשט את זה. מטא דאטה זה לא תוכן השיחה שלכם. זה כל מה שמסביב. מי התקשר למי. מתי התקיימה השיחה. כמה זמן היא נמשכה. מאיזה מיקום גיאוגרפי. עכשיו תכפילו את זה במיליארדים. ה NSA לא היו צריכים להקשיב לשיחות שלכם. הם פשוט ידעו הכל עליכם מהמידע שמסביב.
מטא דאטה מספר סיפור שלם. הוא יכול לחשוף קשרים אישיים ועסקיים. הוא יכול לזהות מקורות של עיתונאים. הוא יכול למפות רשתות חברתיות שלמות של פעילים פוליטיים. הוא יכול לדעת איפה הייתם ועם מי דיברתם בכל רגע נתון. הסוכנות יכלה לצייר תמונה מדויקת של חיים שלמים של אדם, בלי להאזין למילה אחת משיחותיו. זה הכוח האמיתי והמפחיד של איסוף מטא דאטה המוני. זה מעקב בקנה מידה תעשייתי. וזה בדיוק מה שהם עשו.
אז איך זה עבד? פשוט מאוד, גאוני ומרושע. לדנמרק יש מיקום אסטרטגי. המון כבלי תקשורת תת ימיים שמעבירים את תעבורת האינטרנט והטלפוניה בין מדינות סקנדינביה ומערב אירופה עוברים דרכה. ה NSA, בשיתוף פעולה עם ה GCHQ הבריטי וה FE הדני, פשוט התחברו לכבלים האלה. הם יצרו נקודת האזנה ענקית. הדנים סיפקו את הגישה הפיזית לכבלים בשטחם, והאמריקאים הביאו את הטכנולוגיה והיכולת לנתח את כמויות המידע העצומות שזרמו שם. שיתוף פעולה מושלם, אם אתם בצד שאוסף את המידע.
הסיפור הזה הוא בראש ובראשונה סיפור על בגידה. דנמרק, מדינה קטנה יחסית, ריגלה אחרי השכנות החזקות שלה. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, בכירים במשרד החוץ הגרמני, פוליטיקאים בכירים בצרפת, שוודיה ונורווגיה. כולם היו על הכוונת. דמיינו את הסיטואציה. אתם מזמינים את השכנים שלכם לקפה ועוגה, ובאותו זמן אתם מאפשרים לחבר רחוק וחזק להאזין לכל מה שהם אומרים בחצר האחורית שלכם. זה בדיוק מה שקרה כאן, רק בקנה מידה בינלאומי. האמון בין מדינות אירופה ספג מכה קשה.
את כל הפרטים האלה אנחנו יודעים בזכות אדם אחד. אדוארד סנודן. הגילויים על WINDSTOP הם חלק מאוצר המידע העצום שהוא חשף לעולם ב 2013 והמשיך להתגלות בשנים שאחרי. המסמכים שלו הראו שחור על גבי לבן איך סוכנויות ביון פועלות בחסות החשיכה, לעיתים קרובות תוך הפרה של חוקים ופגיעה בזכויות אזרח בסיסיות. סיפורים כמו אלה מדגישים כמה חשובה הייתה חשיפתו. תוכלו לקרוא עוד על המסמכים המדהימים האלה במדור מיוחד שהקדשנו לנושא, ארכיון סנודן. תוכלו למצוא אותו כאן: /category/snowden-archive.
נחזור ליואב, החבר שלי מקופנהגן. השיחה איתו המחישה לי את הפגיעה האישית. הוא אמר לי, אני מרגיש נבגד. לא על ידי האמריקאים, מהם אני לא מצפה לכלום. אני מרגיש נבגד על ידי המדינה שבחרתי לחיות בה. המדינה שהבטיחה לי שקיפות וערכים ליברליים, ובאותו זמן פעלה מאחורי גבי וריגלה אחרי השכנים שלי ואולי גם אחריי. התחושה הזאת, שהממשלה שלך לא בצד שלך, היא קשה מאוד לעיכול. היא מערערת את כל בסיס האמון בין האזרח למדינה.
למה זה צריך לעניין אותנו כאן בישראל? כי הסיפור הזה הוא לא על דנמרק או על ה NSA. הוא סיפור על טכנולוגיה, על כוח ועל היעדר פיקוח. הוא מראה לנו שבעידן הדיגיטלי, גבולות גיאוגרפיים הם חסרי משמעות. אם זה יכול לקרות בלב אירופה, בין מדינות שנחשבות לבעלות ברית קרובות, זה יכול לקרות בכל מקום. המנגנונים האלה קיימים, והפיתוי להשתמש בהם הוא עצום. המעקב ההמוני הוא תופעה גלובלית, והמאבק למען פרטיות חייב להיות גם הוא גלובלי.
המקרה של WINDSTOP הוא רק דוגמה אחת מיני רבות. אלו לא תפוחים רקובים בודדים. זו השיטה. סוכנויות ביון בכל העולם משתפות פעולה זו עם זו כדי לעקוף מגבלות חוקיות ופוליטיות. סוכנות אמריקאית לא יכולה לרגל חופשי אחר אזרחים אמריקאים, אבל היא יכולה לבקש מהבריטים לעשות את זה עבורה, ולהיפך. זהו משחק מסוכן של סחר במידע אישי של מיליארדי אנשים. אם מעניין אתכם לקרוא על עוד תכניות כאלה, יש לנו כאן בבלוג עוד הרבה מאמרים מעמיקים שיפתחו לכם את העיניים. אפשר למצוא אותם בעמוד /articles.
בסופו של דבר, הסיפור הזה מעלה שאלה בסיסית על אמון. האם אנחנו יכולים לסמוך על הממשלות שלנו שיגנו על הפרטיות שלנו? WINDSTOP מראה שהתשובה היא כנראה לא. לפחות לא בלי פיקוח ציבורי הדוק, שקיפות ועיתונות חוקרת אמיצה. יואב עדיין גר בקופנהגן. הוא אוהב את העיר, אבל משהו בתפיסה שלו השתנה לנצח. הוא מבין עכשיו שגם במקומות השקטים והשלווים ביותר בעולם, העין הגדולה תמיד צופה.
אני מקווה שהסיפור הזה גרם לכם לחשוב. בפעם הבאה שאתם שומעים על שיתוף פעולה ביטחוני או על 'חברים' מעבר לים שעוזרים לנו, תזכרו את הכבלים התת ימיים שזורמים מתחת לאדמה הדנית. לפעמים, העזרה הזו מגיעה עם תג מחיר מאוד גבוה. תג מחיר שכולנו משלמים עליו בפרטיות שלנו. תודה שקראתם, וניפגש בפוסט הבא.
