Targeting Angela Merkel

בתוך שטף הגילויים המסעירים שהציפו את העולם בעקבות הדלפותיו של אדוארד סנודן, מסמך אחד, צנוע למראה אך בעל פוטנציאל נפיץ במיוחד, בלט מעל כולם. הוא לא חשף תוכנית מעקב המונים חדשה, אלא התמקד ביעד אחד ויחיד: הטלפון הנייד של מנהיגת אחת המעצמות החשובות והידידותיות ביותר לארצות הברית, קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל.

רקע

שנת 2013 עמדה בסימן חשיפותיו של סנודן, עובד קבלן לשעבר בסוכנות לביטחון לאומי (NSA) של ארה"ב. ההדלפות חשפו את ההיקף העצום של תוכניות המעקב והריגול הדיגיטלי שניהלו ה-NSA ושותפותיה בברית "חמש העיניים". בתחילה, עיקר תשומת הלב הופנתה למעקב אחר אזרחים, תעבורת אינטרנט גלובלית וחברות טכנולוגיה. אולם, ככל שהתפרסמו יותר מסמכים, התברר כי מודיעין האותות (SIGINT) האמריקני לא הבחין בין אויב לידיד, ואף מנהיגי מדינות בנות ברית היוו יעד לגיטימי לאיסוף מידע. הפרסום על המעקב אחר מרקל היווה את נקודת הרתיחה של המתח הדיפלומטי שהחל להצטבר בין וושינגטון לבעלות בריתה האירופיות.

תוכן המסמך

המסמך המדובר, שנשא את הכותרת "Targeting Angela Merkel", היה רשומת "משימה" (Tasking Record) של "שירות האיסוף המיוחד" (Special Collection Service - SCS), יחידה חשאית המשותפת ל-NSA ול-CIA, אשר פועלת מתוך שגרירויות וקונסוליות אמריקניות ברחבי העולם. הרשומה כללה מספר טלפון סלולרי ספציפי, שהוגדר כשייך לקנצלרית מרקל, והורתה על איסוף מודיעין ממנו.

הפרט המטלטל ביותר במסמך היה התאריך. המעקב אחר מספר הטלפון הזה החל לפחות בשנת 2002. באותה עת, מרקל כלל לא הייתה קנצלרית גרמניה, אלא מנהיגת האופוזיציה. עובדה זו הצביעה על כך שההתעניינות האמריקנית בה לא הייתה תגובה לאירוע נקודתי, אלא חלק מאסטרטגיית איסוף ארוכת טווח, שנמשכה גם לאחר שנבחרה לעמוד בראש ממשלת גרמניה בשנת 2005. המסמך הראה כי המעקב היה פעיל עד סמוך לביקורו של הנשיא ברק אובמה בברלין בקיץ 2013, אז הופסק.

חשיפה ופרסום

המסמך נחשף לראשונה ב-23 באוקטובר 2013 על ידי המגזין הגרמני רב ההשפעה "דר שפיגל" (Der Spiegel), שהיה אחד מכלי התקשורת המרכזיים ששיתפו פעולה עם סנודן ועם העיתונאים גלן גרינוולד ולורה פויטרס. הבחירה בכלי תקשורת גרמני מוביל להדלפת המידע הרגיש הזה הבטיחה כי הסיפור יקבל תהודה מקסימלית בגרמניה ויוביל ללחץ ציבורי ופוליטי על ממשלת מרקל. הדיווח של "דר שפיגל" לא הותיר מקום לספק, וסיפק ניתוח מעמיק של המסמך והקשרו הרחב יותר בתוך תוכניות המעקב של ה-NSA.

השלכות

החשיפה חוללה סערה דיפלומטית חסרת תקדים בין שתי בנות הברית הקרובות. עבור הציבור וההנהגה הגרמנית, שנושא הפרטיות רגיש אצלם במיוחד על רקע ההיסטוריה של המשטרה החשאית במזרח גרמניה (השטאזי) והגסטפו, הגילוי היה בבחינת סטירת לחי. קנצלרית מרקל, הידועה באיפוקה, התקשרה באופן אישי לנשיא אובמה ודרשה הבהרות. תגובתה הפומבית, שהפכה לאייקונית, הייתה: "ריגול בין חברים – זה פשוט לא מקובל" (Ausspähen unter Freunden – das geht gar nicht).

הבית הלבן נקלע למגננה, והנשיא אובמה הבטיח למרקל כי ארה"ב אינה מאזינה לתקשורת שלה ולא תאזין לה בעתיד, ניסוח שהותיר פתח לשאלה האם נעשו האזנות בעבר. המשבר הוביל להשלכות ממשיות: גרמניה פתחה בחקירה פדרלית, ומאוחר יותר דווח כי ראש תחנת ה-CIA בברלין התבקש לעזוב את המדינה – צעד חריג ביותר בין מדינות ידידות.

בטווח הארוך, הפרשה חשפה את המתח המובנה בעידן הדיגיטלי בין צורכי הביטחון הלאומי ואיסוף המודיעין האגרסיבי של מעצמת-על, לבין שמירה על אמון וקיום בריתות דיפלומטיות איתנות. פרשת מרקל הוכיחה כי בעולם הריגול הקיברנטי, גם החברים הקרובים ביותר אינם חסינים מפני האוזן הכרויה של "האח הגדול".

מקור: דיווחים פומביים על הדלפות סנודן (2013–2014)