Stellar Wind

"סטלר וינד" (Stellar Wind) היה שם הקוד של תוכנית מעקב ללא צו שהחלה תחת "תוכנית המעקב של הנשיא" (PSP) בממשלו של ג'ורג' ו. בוש. התוכנית, שהופעלה על ידי הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), אושרה על ידי הנשיא בוש זמן קצר לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, ונחשפה על ידי תומאס טאם (Thomas Tamm) לעיתון "הניו יורק טיימס" בשנת 2004. "סטלר וינד" שימשה כבסיס למסגרות חוקיות חדשות שאפשרו לנשיא בוש ולנשיא ברק אובמה לשכפל כל אחת מתוכניות המעקב הללו ולהרחיב את היקפן.

היקף התוכנית

פעילות התוכנית כללה כריית נתונים מתוך מאגר מידע רחב היקף של התקשורת של אזרחים אמריקאים, לרבות תכתובות דואר אלקטרוני, שיחות טלפון, עסקאות פיננסיות ופעילות אינטרנט. ויליאם ביני (William Binney), מנהל טכני בכיר בדימוס ב-NSA, דן בחלק מהיבטיה הארכיטקטוניים והתפעוליים של התוכנית בקונגרס התקשורת של כאוס (Chaos Communication Congress) בשנת 2012.

קהילת המודיעין הצליחה גם לקבל ממחלקת האוצר של ארצות הברית דוחות על פעילות חשודה (SARs), שהם דיווחים על פעילויות כגון עסקאות מזומן גדולות, המוגשים על ידי מוסדות פיננסיים במסגרת הכללים למאבק בהלבנת הון.

בתוך משרד המשפטים האמריקאי התעוררו מחלוקות פנימיות בנוגע לחוקיות התוכנית, מכיוון שהנתונים נאספו על מספר עצום של אנשים, ולא רק על מושאים לצווים שהוצאו במסגרת חוק מעקב המודיעין הזר (FISA). בתקופת ממשל בוש, סוכני FBI כינו את תיקי "סטלר וינד" בשם "תיקי פיצה", משום שמקרים רבים שנראו חשודים התבררו בסופו של דבר כהזמנות טייק-אווי של אוכל. לדברי ראש ה-FBI דאז, רוברט מולר, כ-99% מהמקרים לא הובילו לדבר, אך "האחוז הנותר הוא זה שצריך להדאיג אותנו".

העימות ב-2004

מדוח של המפקחים הכלליים של שש סוכנויות מודיעין אמריקאיות, שסיווגו בוטל בספטמבר 2015, התברר כי הנשיא בוש אישר במקור איסוף מטא-דאטה של שיחות טלפון ודואר אלקטרוני רק אם אחד הצדדים לתקשורת היה זר, או כאשר הייתה קיימת זיקה לטרור. אולם בשנת 2004, משרד המשפטים גילה כי ה-NSA אוספת, ככל הנראה, גם מטא-דאטה של תקשורת פנים-ארצית בלבד. בעקבות זאת, הנשיא בוש הצהיר כי ל-NSA תמיד הייתה הרשאה לעשות זאת, אך לאנליסטים הותר לבחון רק מטא-דאטה הקשור לטרור. עם ניסוח מתוקן זה, בוש אישר מחדש את התוכנית ב-11 במרץ 2004.

באותה שנה, ראש המשרד לייעוץ משפטי (OLC) במשרד המשפטים, ג'ק לנדמן גולדסמית' (Jack Landman Goldsmith), חיבר לפחות שני תזכירים משפטיים שאישרו את התוכנית. "אנו מסיקים רק שכאשר האומה נדחפה לעימות מזוין עקב מתקפה זרה על ארצות הברית, והנשיא קובע בתפקידו כמפקד העליון... כי השימוש ביכולות ההאזנה של הסוכנות לביטחון לאומי בתוך ארצות הברית הוא חיוני להגנה מפני מתקפה זרה נוספת, יש לו סמכות חוקתית טבועה" להורות על האזנות סתר ללא צו — "סמכות שהקונגרס אינו יכול להגביל", כתב גולדסמית' בתזכיר בן 108 עמודים מתאריך 6 במאי 2004. עם זאת, במרץ 2004, המשרד לייעוץ משפטי הגיע למסקנה שתוכנית איסוף הדואר האלקטרוני אינה חוקית.

החשיפות

במרץ 2012, המגזין "Wired" פרסם כתבה תחת הכותרת "ה-NSA בונה את מרכז הריגול הגדול ביותר במדינה (היזהרו בדבריכם)", שסיפרה על מתקן חדש ועצום של ה-NSA ביוטה. בכתבה נכתב כי "לראשונה, בכיר לשעבר ב-NSA התראיין באופן רשמי כדי לתאר את התוכנית, ששם הקוד שלה הוא 'סטלר וינד', בפירוט", וצוין שמו של הבכיר, ויליאם ביני, מפענח צפנים לשעבר בסוכנות. ביני הוסיף כי ל-NSA היו חדרים מאובטחים ביותר אשר התחברו למרכזיות תקשורת ראשיות ולתקשורת לוויינית הן של חברת AT&T והן של ורייזון (Verizon). הכתבה רמזה כי תוכנית "סטלר וינד", שלכאורה הופסקה, למעשה ממשיכה לפעול. מסקנה זו נתמכה על ידי חשיפת חדר 641A במרכז התפעול של AT&T בסן פרנסיסקו בשנת 2006.

ביוני 2013, העיתונים "הוושינגטון פוסט" ו"הגרדיאן" פרסמו טיוטת דוח של משרד המפקח הכללי (OIG) מחודש מרץ 2009, שהודלפה על ידי אדוארד סנודן ופירטה את תוכנית "סטלר וינד". לאחר פרסום זה, לא נותר עוד ספק לגבי המשך קיומה של תוכנית המעקב.

בספטמבר 2014, "הניו יורק טיימס" טען בכותרת מקדימה: "השאלות נותרו בעינן לאחר פרסום גרסה חדשה, שסיווגה בוטל, של תזכיר משפטי המאשר את תוכנית 'סטלר וינד' של ה-NSA, סט של פעילויות מעקב ואיסוף נתונים ללא צו שאושרו בחשאי לאחר פיגועי הטרור של 11 בספטמבר 2001". המאמר הנלווה עסק בפרסום גרסה חדשה זו של התזכיר ממאי 2004. צוין כי עיקרה של התוכנית — מעקב אחר שיחות טלפון, אינטרנט ודואר אלקטרוני של אזרחים אמריקאים — נותר סודי עד לחשיפותיו של אדוארד סנודן, כי עד היום חלקים נרחבים מהתזכיר נותרו מצונזרים בגרסה החדשה, וכי הספקות והשאלות בנוגע לחוקיותה נותרו בעינם.

מקור: ויקיפדיה, https://en.wikipedia.org/wiki/Stellar_Wind