טורבינה של ריגול: המכונה שהדביקה מיליונים

לפני כמה שנים חבר טוב התקשר אליי. הוא היה בפאניקה מוחלטת. המחשב הנייד שלו ננעל. הודעת כופר הופיעה על המסך. כל התמונות שלו, המסמכים, החיים הדיגיטליים שלו, היו בני ערובה. אני זוכר את תחושת חוסר האונים בקול שלו. את ההרגשה שמישהו זר פלש לו למרחב הכי אישי שלו והשתלט עליו. זו תחושה נוראית.

עכשיו דמיינו את ההרגשה הזאת, אבל תכפילו אותה במיליונים. ודמיינו שהפולש הוא לא איזה האקר שרוצה כסף קל, אלא אחת מסוכנויות הביון החזקות בעולם. דמיינו שההשתלטות היא לא אירוע חד פעמי, אלא חלק ממבצע אוטומטי, תעשייתי, שקט. זה בדיוק הסיפור של TURBINE. זה לא מדע בדיוני. זה קרה באמת.

אז מה זה TURBINE? בעברית זה טורבינה. השם מתאר את זה מצוין. זו מכונה. מנוע תעשייתי לריגול. זו מערכת שהסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית, ה NSA, בנתה כדי לנהל צבא ענק של נוזקות. מדובר במערכת שליטה ובקרה אוטומטית שנועדה לתפעל מיליוני מחשבים נגועים ברחבי העולם. במקום שסוכן אנושי יצטרך לנהל כל 'שתל', המכונה עושה את זה לבד.

החשיפה הגדולה הגיעה ב 2014, כחלק מההדלפה המסיבית של אדוארד סנודן. המסמכים הסודיים של ה NSA הראו לנו בפעם הראשונה את קנה המידה האמיתי של שאיפות המעקב. הבנו שהסוכנות לא מכוונת רק למטרות ספציפיות וחשובות. היא בונה תשתית גלובלית להדבקה המונית, כמעט ללא הבחנה. זו הייתה קפיצת מדרגה באופן שבו אנחנו צריכים לחשוב על מעקב.

איך זה עבד בפועל? התהליך היה מורכב אבל הרעיון הבסיסי היה די פשוט. בשלב הראשון, ה NSA היה צריך להדביק את המטרה. הם השתמשו בכלים שונים, למשל מערכת בשם QUANTUM, שידעה 'לחטוף' את תעבורת האינטרנט של המטרה ולהזריק לה נוזקה קטנה ובסיסית. זה כמו לפרוץ את הדלת. הנוזקה הזאת, השתל הראשוני, הייתה מתקשרת הביתה. היא הייתה יוצרת קשר עם TURBINE.

כאן מתחיל הקסם, או האימה, תלוי את מי שואלים. ברגע שהשתל יצר קשר, TURBINE נכנסה לפעולה. המערכת הייתה מזהה את סוג המחשב, מערכת ההפעלה, ופרטים נוספים. ואז, באופן אוטומטי לחלוטין, היא הייתה שולחת למחשב הנגוע כלים מתקדמים יותר. נוזקות מיוחדות למשימות ספציפיות. גניבת סיסמאות, הקלטת שיחות, הפעלת המצלמה. TURBINE הפכה כל מחשב נגוע לתחנת ריגול פעילה, והיא ניהלה את כל התחנות האלה בו זמנית. זה פס ייצור של פיקוח המוני.

בואו נדבר קצת על המספרים, כי הם מה שהופך את הסיפור הזה למטלטל כל כך. המסמכים שהודלפו דיברו על ניהול פעיל של בין 85,000 ל 100,000 שתלים בו זמנית. אבל זו הייתה רק ההתחלה. הארכיטקטורה של TURBINE נבנתה כדי לתמוך במיליונים. לא אלפים, לא מאות אלפים. מיליונים. מיליוני מחשבים, טלפונים ושרתים ברחבי העולם הפכו למטרות פוטנציאליות, לחיילים בצבא הריגול הדיגיטלי של ה NSA.

אני יודע מה אתם אולי חושבים. זה בטח נועד לתפוס את הרעים. טרוריסטים, פושעים. זו תמיד ההצדקה שאנחנו שומעים. אבל תשתית חזקה כל כך, אוטומטית כל כך, מעלה שאלות קשות מאוד. מי מגדיר 'מטרה'? איזה פיקוח יש על המערכת האוטומטית הזאת? כמה אזרחים תמימים נתפסים ברשת הענקית הזו? החבר שלי עם תוכנת הכופר היה קורבן אקראי. כשאתה פועל בקנה מידה של מיליונים, פגיעה באנשים חפים מפשע היא לא אפשרות, היא ודאות סטטיסטית. הארכיונים בנושא הזה עצומים, אפשר לקרוא עוד בקטגוריית /category/snowden-archive באתר.

הסכנה במערכת כמו TURBINE היא האוטומציה והאנונימיות שלה. היא מורידה את שיקול הדעת האנושי מהמשוואה. היא פועלת כמו מכונה משומנת. והיא יוצרת פוטנציאל בלתי נתפס לשימוש לרעה. תשתית כזאת, שנבנתה כדי לפעול נגד אויבים מחוץ, יכולה בקלות להיות מופנית פנימה, נגד אזרחים. הפיתוי להשתמש בכוח כזה הוא עצום, ואנחנו יודעים מההיסטוריה שפיתויים כאלה לא תמיד נשארים בגדר פיתויים בלבד.

בואו נהיה כנים עם עצמנו. TURBINE הייתה הטכנולוגיה של לפני עשור. ה NSA היא לא השחקנית היחידה במגרש. רוסיה, סין, ומדינות מערביות אחרות מפתחות יכולות דומות, אם לא מתקדמות יותר. העולם שנחשף בפנינו במסמכי TURBINE הוא עולם שבו המכשירים הדיגיטליים שלנו הם שדה קרב. שדה קרב שרובנו בכלל לא יודעים שמתנהלת בו מלחמה. כתבתי על הנושא הזה לא מעט, ואתם מוזמנים לקרוא עוד ב /articles השונים בבלוג.

אז מה אנחנו יכולים לעשות? אין לי תשובה פשוטה. אני לא חושב שכולנו צריכים להתנתק מהרשת ולעבור לגור במערה. אבל מודעות היא הצעד הראשון. ההבנה שמערכות כאלה קיימות. ההבנה שהפרטיות שלנו היא לא דבר מובן מאליו. היא משהו שאנחנו צריכים להילחם עליו ולהיות ערניים לגביו. אנחנו צריכים לדרוש שקיפות ופיקוח, גם מהממשלות שלנו.

החבר שלי בסופו של דבר הצליח לשחזר את המחשב שלו. זה עלה לו בזמן, בכסף ובהרבה עצבים. אבל מה שנשאר איתו יותר מכל זו תחושת ההפרה. התחושה שחדרו לו למקום הכי פרטי. TURBINE היא התחושה הזאת, רק בקנה מידה עולמי. היא תזכורת כואבת שבמאה ה 21, קירות הבתים שלנו שקופים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. שמרו על עצמכם, ותישארו סקרנים.