Embassies & EU Mission Bugging

רקע

בקיץ 2013, העולם הוכה בתדהמה עם חשיפת מסמכי הענק שהדליף אדוארד סנודן, עובד קבלן לשעבר בסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב (NSA). הדלפות אלו חשפו לראשונה בפני הציבור הרחב את הממדים העצומים של תוכניות המעקב והריגול הגלובליות שניהלו ארה"ב ובעלות בריתה בקבוצת "חמש העיניים". בעוד שהחשיפות הראשונות התמקדו במעקב המוני אחר אזרחים, גל הפרסומים הבא חשף אמת מטרידה לא פחות: ה-NSA הפעילה מבצעי ריגול מתוחכמים לא רק נגד מדינות אויב, אלא גם נגד בעלות בריתה הקרובות ביותר, ובכלל זה מדינות אירופה המרכזיות. אחד המסמכים המרכזיים שהמחיש זאת היה מזכר פנימי מסווג, שעסק בהאזנות סתר בנציגויות דיפלומטיות זרות.

תוכן המסמך

המסמך, שתאריכו לא צוין אך תוכנו מצביע על פעילות שהתרחשה סביב שנת 2007, הוא מזכר פנימי של ה-NSA תחת הכותרת "Top-Secret". הוא מפרט רשימה של 38 שגרירויות ונציגויות דיפלומטיות שהוגדרו כ"יעדים" למבצעי מודיעין אותות (סיגינט). המסמך מתאר מגוון שיטות ריגול שננקטו, החל מהצבת מתקני ציתות ("באגים") במכשירי תקשורת אלקטרונית (כמו מכשירי פקס מוצפנים), דרך הטמנת אמצעי ריגול בחומרות מחשב לפני הגעתן ליעד, וכלה בשימוש באנטנות מיוחדות שהוצבו בסמוך למבנים כדי ליירט את התקשורת האלקטרומגנטית הנפלטת מהם.

שני יעדים בולטים שצוינו במפורש במסמך היו נציגות האיחוד האירופי בוושינגטון הבירה, ונציגות האיחוד האירופי באו"ם בניו יורק. המבצע נגד נציגות האיחוד בוושינגטון אף זכה לשם הקוד "DROPmire". כמו כן, הוזכרו במפורש יעדים נוספים ובהם שגרירויות צרפת, איטליה, יוון ויפן. מטרת הריגול, כפי שעלה מההקשר, לא הייתה בהכרח ביטחונית או קשורה למלחמה בטרור, אלא נועדה לספק למקבלי ההחלטות בארה"ב יתרון אסטרטגי על ידי השגת מידע מקדים על חילוקי דעות פנימיים באיחוד האירופי, עמדות במשא ומתן מסחרי ומדיניות חוץ של בעלות בריתה.

חשיפה ופרסום

המסמך נחשף לראשונה ב-30 ביוני 2013, על ידי המגזין הגרמני "דר שפיגל", בשיתוף פעולה עם העיתון הבריטי "הגרדיאן" – שני כלי התקשורת המרכזיים שעבדו ישירות עם סנודן והעיתונאי גלן גרינוולד. הבחירה לפרסם את המסמך באירופה, ובמיוחד בגרמניה, לא הייתה מקרית; היא נועדה להדהד במדינות שהיו יעד ישיר לריגול המתואר. הפרסום לא הותיר מקום לספק: מקור המידע לא היה שמועה או הערכה, אלא מסמך NSA אותנטי, שהציג שורה של מבצעי ריגול פעילים נגד מדינות ידידותיות.

השלכות

החשיפה עוררה סערה דיפלומטית חסרת תקדים וגרמה למשבר אמון חריף בין ארה"ב ובעלות בריתה באירופה. מנהיגים אירופאים, שהיו רגילים לראות בארה"ב שותפה אסטרטגית, הגיבו בזעם. נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, דרש הסברים מיידיים וטען כי "איננו יכולים לקבל התנהגות מסוג זה בין שותפים ובעלי ברית". קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שהתברר בהמשך כי גם הטלפון האישי שלה היה יעד להאזנה, הצהירה כי "ריגול בין חברים – זה פשוט לא מקובל".

מעבר לזעזוע הדיפלומטי, לחשיפה היו השלכות מעשיות. היא סיבכה את המשא ומתן על הסכם הסחר הטרנס-אטלנטי (TTIP) והעלתה דרישות מצד האיחוד האירופי להגביר את ההגנה על פרטיות אזרחיו. החשוב מכל, מסמך זה, יחד עם אחרים שבאו אחריו, ערער באופן יסודי את הטענה האמריקנית הרשמית לפיה תוכניות המעקב ההמוני נועדו אך ורק למניעת טרור. הוא הוכיח כי במלחמת הצללים של המאה ה-21, גם בעלות ברית קרובות אינן חסינות מפני עינה הפקוחה ואוזנה הכרויה של מעצמת המודיעין הגדולה בעולם.

מקור: דיווחים פומביים על הדלפות סנודן (2013–2014)