כאן סקרנים | איך לוחות הברית נראו באמת?

לוחות הברית הם ללא ספק הסמל המוכר ביותר בתרבות היהודית והעולמית, אך האם עצרתם פעם לשאול כיצד הם נראו במציאות? הדימוי שכולנו מכירים – שני לוחות אבן מלבניים בעלי ראש מעוגל – השתרש בתודעה הקולקטיבית שלנו דרך האמנות הנוצרית של ימי הביניים ורנסאנס, אך מחקר היסטורי וארכיאולוגי מעלה תמונה שונה לחלוטין. בסרטון זה של "כאן סקרנים", אנו יוצאים למסע בלשי בעקבות העבר כדי להבין מה היה המראה האמיתי של הלוחות שנשא משה מר סיני. מבחינה היסטורית, הצורה המעוגלת המוכרת לנו היא למעשה טעות אופטית או בחירה אמנותית של ציירים אירופאים, שהושפעו מצורתם של הדיפטיכונים (לוחות כתיבה מחוברים) או ממצבות זיכרון עתיקות. במזרח הקדום, לעומת זאת, לוחות ברית והסכמים בין מלכים נכתבו לרוב על גבי לוחות אבן או חרס מרובעים לחלוטין. חז"ל בתלמוד (מסכת בבא בתרא) אף מתארים את הלוחות כקוביות אבן ריבועיות עשויות ספיר כחול, שמידותיהן היו שישה טפחים על שישה טפחים, ובעובי של שלושה טפחים. התיאור הזה מצייר חפץ מסיבי, כבד ומרשים הרבה יותר מהלוחות הדקים והמעוגלים שמופיעים בבתי הכנסת של ימינו. מעבר לצורתם, עולה השאלה המרתקת לגבי סגנון הכתב שהופיע עליהם. בעוד שרבים מדמיינים את עשרת הדיברות בכתב העברי המרובע (הכתב האשורי) המוכר לנו כיום, הרי שבתקופת המקרא המוקדמת הכתב הרווח היה הכתב העברי הקדום (כתב דעץ) – כתב ציורי וזוויתי השונה בתכלית מהאותיות המודרניות. השינוי בייצוג הוויזואלי של הלוחות לאורך הדורות משקף לא רק שינויים אמנותיים, אלא גם תהליכים פוליטיים ותרבותיים שעברו על העם היהודי במפגש עם המערב. בואו לגלות כיצד התפתחה אחת התעלומות הוויזואליות הגדולות בהיסטוריה, מדוע האמנים הגדולים ביותר טעו בעיצוב הלוחות, ומה מלמדים אותנו הממצאים הארכיאולוגיים על האופן שבו נכרתו בריתות בעת העתיקה. זהו סיפור על סמלים, על שבירת מיתוסים ועל הניסיון לגשר על פער של אלפי שנים בין הטקסט המקראי לבין המציאות בשטח.

תמלול הסרטון