האם ניטשה היה "ווק"?

פרידריך ניטשה, הפילוסוף הגרמני המושמץ והמרתק ביותר של המאה ה-19, נחשב בעיני רבים לאבי האקזיסטנציאליזם ולמי שבישר על מות האלוהים והתפוררות הערכים המוחלטים. בשנים האחרונות, עם עליית השיח החברתי המודרני המכונה "ווק" (Woke), מתעורר פולמוס מרתק במדעי הרוח: האם ניתן למצוא קווי דמיון בין הפילוסופיה הניטשיאנית, שביקשה לנתח את יחסי הכוח בחברה, לבין התנועות העכשוויות הנאבקות בדיכוי ובאי-צדק מערכתי? הניסיון לבחון את ניטשה דרך משקפי הפרוגרסיביות המודרנית דורש צלילה לעומק המושגים המורכבים ביותר שלו, החל מ"מוסר העבדים" ועד לערעור על האובייקטיביות של האמת. בליבת ההשוואה עומדת המתודולוגיה של ניטשה – הגנאלוגיה. הוא היה הראשון שפירק את המוסר המערבי לגורמים וטען כי ערכים "נצחיים" הם למעשה הבניות היסטוריות שנועדו לשרת את אלו המחזיקים בכוח. גישה זו מהדהדת עמוקות בתיאוריות ביקורתיות מודרניות הבוחנות כיצד מבני כוח פוליטיים וחברתיים מעצבים את השפה, החוק והזהות שלנו. ניטשה זיהה את ה"רסנטימנט" – הטינה של המדוכאים כלפי החזקים – ככוח מניע בהיסטוריה האנושית, מושג שמהווה היום סלע מחלוקת בפרשנות של מאבקי זהות עכשוויים: האם מדובר בשאיפה לצדק או שמא בנקמנות מוסווית במוסרנות? עם זאת, המתח בין ניטשה לבין תרבות ה"ווק" נותר עמוק ובלתי ניתן ליישוב בקלות. בעוד שהשיח המודרני שואף במקרים רבים לשוויון רדיקלי והגנה על החלש, ניטשה בז לדמוקרטיה וסלד מה"עדר". הוא הטיף להתעלות של ה"סופר-מן" (Ubermensch) מעל למוסר המקובל, וראה בחמלה אוניברסלית מחסום בפני התפתחות אנושית יוצאת דופן. עובדה מרתקת היא שהגותו של ניטשה שימשה לאורך השנים הן את הימין הרדיקלי והן את השמאל הפוסט-מודרני, מה שהופך אותו לדמות מרכזית להבנת השסעים האידיאולוגיים של ימינו. ניתוח של משנתו אל מול המציאות החברתית של המאה ה-21 חושף תמונה מורכבת של פילוסוף ששנא דוגמות מכל סוג שהוא. האם הוא היה רואה בתנועות הצדק החברתי של ימינו התעוררות הכרחית של המודעות האנושית, או שמא היה מגדיר אותן כגלגול מודרני של אותה דתיות ישנה שהוא כה תיעב? דרך בחינת המושגים "פרספקטיביזם" ו"הרצון לעוצמה", אנו מגלים כי ניטשה אינו רק דמות היסטורית, אלא המפתח להבנת המאבק המודרני על האמת, המוסר והגדרת העצמי בעולם ללא עוגנים מוחלטים.

תמלול הסרטון