הסכם העב"מים שארה"ב עדיין מסרבת לאשר

במשך עשורים, השמיים מעל בסיסים צבאיים ואזורים אסטרטגיים ברחבי העולם הפכו לזירה של תצפיות בלתי מוסברות, אך מאחורי הקלעים של הפעילות המבצעית הגלויה, נלחש סיפור אפל הרבה יותר. הטענות על קיומו של הסכם סודי בין הממשל האמריקני לבין ישויות חוץ-ארציות אינן חדשות, אך הן מקבלות משנה תוקף לאור חשיפות אחרונות של בכירים לשעבר בקהילת המודיעין ובפנטגון. לפי הדיווחים, מדובר בברית שנחתמה בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת, המעניקה לארה"ב גישה לטכנולוגיות הנעה ואנרגיה מתקדמות בתמורה לחופש פעולה מסוים של אותם גורמים מסתוריים בתחומי השיפוט של המעצמה. ההיסטוריה של הלוחמה הפסיכולוגית והסיווג הביטחוני סביב נושא העב"מים חושפת דפוס פעולה עקבי של הכחשה והסתרה. החל מתקרית רוזוול ועד לדיווחים המודרניים של טייסי הצי על עצמים המפגינים יכולות תמרון המפרות את חוקי הפיזיקה המוכרים לנו, הממשל האמריקאי שומר על עמידות אסטרטגית. מומחים טוענים כי ה"סירוב" לאשר את קיומו של ההסכם אינו נובע רק מהפחד מפאניקה ציבורית, אלא מחשש מהשלכות משפטיות ומוסריות מרחיקות לכת, כמו גם מהצורך לשמר יתרון טכנולוגי מכריע על פני מעצמות יריבות כמו רוסיה וסין במרוץ החימוש החללי. בעוד שהקונגרס האמריקאי החל לקיים בשנים האחרונות שימועים פומביים חסרי תקדים בנושא "תופעות אנומליות לא מזוהות" (UAP), שאלת המפתח נותרה ללא מענה: האם האנושות היא אכן צד בחוזה שאיש לא נשאל לגביו? חושפי שחיתויות מעידים על תוכניות "גישה מיוחדת" (SAP) הפועלות ללא פיקוח דמוקרטי, שבהן מתבצעת הנדסה לאחור של כלי טיס חוצניים. המאבק הנוכחי על שקיפות אינו עוסק רק בשאלה האם אנחנו לבד ביקום, אלא בחשיפת המנגנון הביורוקרטי והצבאי שהצליח להסתיר את המציאות הזו במשך דורות, תוך שמירה על הסכם שנחתם בחדרי חדרים וממשיך לעצב את עתיד האנושות בצללים.

תמלול הסרטון