האגדה על בן האלמוות: הרוזן סן ז'רמן

במעמקי המאה ה-18, תקופה של נאורות לצד מיסטיקה אפלה, הופיעה בחצרות המלוכה של אירופה דמות מסתורית שהכתה בתדהמה את האצולה והמדענים כאחד. הרוזן סן ז'רמן, איש אשכולות, מוזיקאי מחונן, דיפלומט ובלשן השולט באינספור שפות, לא היה רק הרפתקן פוליטי; הוא נחשב בעיני רבים לאלכימאי שהצליח לפצח את הסוד הגדול מכולם – שיקוי החיים הנצחיים. בעוד ששנת לידתו ומוצאו נותרו לוטים בערפל, עדויות של בני התקופה, בהם אישים כמו וולטר וקזנובה, תיארו אדם שנראה תמיד כבן 45, גם כאשר חלפו עשרות שנים בין פגישה לפגישה. המיתוס סביב סן ז'רמן נבנה על בסיס יכולותיו הפנומנליות וידיעותיו ההיסטוריות המפורטות להפליא. הוא נהג לספר על אירועים מהעת העתיקה – מימי האימפריה הרומית ועד לחצרות מלכי צרפת מאות שנים קודם לכן – בפירוט כה חי, עד ששומעיו השתכנעו כי היה עד ראייה לאותם מאורעות. מעבר לידע ההיסטורי, הוא הפגין שליטה מוחלטת באלכימיה ובמדע חומרי הגלם; נטען כי הצליח להסיר פגמים מיהלומים גולמיים ולהפוך מתכות פשוטות לזהב. דמותו הפכה לסמל של האפשרות הטרנסצנדנטית, אדם שגבר על מגבלות הביולוגיה והזמן. גם לאחר הדיווחים הרשמיים על מותו בסוף המאה ה-18, האגדה על בן האלמוות סירבה לגווע. במהלך המאה ה-19 וה-20, צצו דיווחים עקביים על הופעתו של "הרוזן" במקומות שונים בעולם, מפריז ועד הודו, כשהוא אינו מזדקן ביום אחד. תנועות תיאוסופיות ורוחניות אימצו אותו כ"מאסטר" נעלה המנחה את האנושות מאחורי הקלעים. בין אם מדובר בנוכל מבריק בעל כושר משחק יוצא דופן ובין אם באדם שגילה סודות מדעיים שטרם הובנו בזמנו, סיפורו של סן ז'רמן נותר אחד התעלומות הגדולות והמרתקות ביותר בהיסטוריה האנושית, המעלה שאלות עמוקות על טבעו של הזמן והחיפוש הנצחי אחר חיי נצח.

תמלול הסרטון