סוזן שניידר על אלמוות וירטואלי | שיחות קרוב לאמת

מדוע טכנו-אופטימיסטים רבים מאמינים בלהט כי התודעה שלכם – ה"אני" האמיתי והחיוני – ניתנת להעלאה למצע דיגיטלי שאינו ביולוגי, ובכך להעניק לכם חיי נצח? האם האמונה הזו, שנשמעת לעיתים כחלק ממדע בדיוני עתידני, מבוססת על תשתית מדעית ופילוסופית מוצקה, או שמא מדובר במשאלת לב מסוכנת? בשיחה מרתקת זו, הפילוסופית והקוגניטיבית סוזן שניידר צוללת למעמקי השאלות שמעסיקות את חזית הטכנולוגיה והאתיקה של המאה ה-21, ובוחנת האם תהליך של "העלאת תודעה" (Mind Uploading) באמת משמר את מי שאנחנו, או שמא הוא יוצר רק העתק חסר נשמה. המושג של "אלמוות וירטואלי" נשען על ההנחה שהמוח האנושי הוא מעבד נתונים ביולוגי מורכב מאוד, ושאם נצליח למפות את כל הקשרים העצביים (הקונקטום), נוכל "להריץ" את התוכנה של האישיות שלנו על גבי חומרה מבוססת סיליקון. עם זאת, שניידר מעלה סימני שאלה נוקבים: האם הישות הדיגיטלית שתיווצר תרגיש ותחווה את העולם כפי שאנחנו חווים אותו? האם ישנה "תחושת עצמי" שיכולה לעבור מהחומר האפור בראשנו אל קוד המחשב, או שמא אנחנו עומדים בפני רצח של המקור ויצירת כפיל בלבד? בהקשר הרחב יותר, הדיון על העלאת תודעה נוגע בלב שאלת ה"פונקציונליזם" – התיאוריה הגורסת כי מה שחשוב הוא התפקוד ולא החומר שממנו עשוי המערכת. בשיחה מוצגים האתגרים שמציבה הבינה המלאכותית (AI) בפני מושג האנושיות שלנו, והחשש כי בעתיד שבו הגבולות בין אדם למכונה מיטשטשים, אנו עלולים לאבד את המהות הפנומנולוגית שלנו. סוזן שניידר, המנהלת את המרכז לעתיד המוח, מנתחת את האפשרויות הטכנולוגיות העתידיות של מיזוג עם בינה מלאכותית, אך מזהירה כי ללא הבנה עמוקה של טבע התודעה, אנו עלולים לצעוד בעיניים עצומות לעבר הכחדה עצמית בתחפושת של שדרוג טכנולוגי. עבור כל מי שמתעניין בעתיד המין האנושי, בטרנס-הומניזם ובשאלות הגדולות של הקיום, הסרטון הזה מציע מבט ביקורתי ומעמיק. מצד אחד, הפיתוי לנצח את המוות המרחף מעלינו הוא עצום; מצד שני, המחיר של חיי נצח בענן עלול להיות ויתור על המרכיב היקר ביותר בחיים: החוויה המודעת והייחודית של היצור הביולוגי. הצטרפו למסע אינטלקטואלי שבוחן היכן נגמר המחשב ומתחיל האדם, והאם הגרסה הדיגיטלית שלנו תדע אי פעם מה זה אומר להיות "אנחנו".

תמלול הסרטון