קול ותנועה של עב"ם כפי שתיאר טראוויס וולטון שהיה קורבן לחטיפה

פרשת טראוויס וולטון נחשבת לאחד המקרים המתועדים והמפורסמים ביותר בהיסטוריה של חקר העב"מים והמפגשים מהסוג הרביעי. ב-5 בנובמבר 1975, בעת שעבד עם צוות חוטבי עצים ביער הלאומי "Apache-Sitgreaves" שבאריזונה, וולטון היה עד לאובייקט מתכתי זוהר שריחף מעל הקרקע. בניגוד לתיאורים רוחניים או מופשטים, עדותו של וולטון מתמקדת בפרטים המכניים והפיזיקליים של כלי הטיס – החל מהצלילים שהפיק ועד לדרך הבלתי נתפסת שבה הוא נע במרחב. עבור חוקרים רבים, הדמיון בין עדותו של וולטון למקרים נוספים ברחבי העולם מעלה שאלות נוקבות על הטכנולוגיה המעורבת באירועים אלו. אחד ההיבטים המרתקים ביותר בתיאורו של וולטון הוא האפיון הקולי של העב"ם. הוא מתאר רעש בתדר גבוה, מעין זמזום אלקטרומגנטי או שריקה עוצמתית שחדרה לגופו עוד לפני שנוצר המגע הישיר. הצליל לא נשמע כמו מנוע בעירה מוכר, אלא יותר כמו רטט אנרגטי שהלך והתחזק ככל שהתקרב לאובייקט. לתיאור הקולי הזה חשיבות רבה, שכן הוא תואם עדויות של עדי ראייה אחרים שדיווחו על "שקט רועש" או פעימות אלקטרוניות המלוות את הופעתם של עצמים בלתי מזוהים, מה שמרמז על מערכות הנעה המבוססות על שדות מגנטיים או גלי קול. בכל הנוגע לתנועה, וולטון מתאר דינמיקה הסותרת את חוקי הפיזיקה הניוטונית המוכרים לנו. הכלי לא "טס" במובן המסורתי של שימוש בעילוי או דחף, אלא הפגין תנועות חדות, פתאומיות וחסרות התמד. וולטון מתאר כיצד העב"ם יכול היה לעבור ממצב של ריחוף סטטי מוחלט למהירות אדירה ברגע אחד, ללא כל שלב של תאוצה הדרגתית. היכולת של האובייקט לשנות כיוון בזוויות חדות ולנוע בחלל כאילו הוא חסר משקל לחלוטין, מצביעה על טכנולוגיה השולטת בכבידה או במרחב-זמן עצמו, נושא שעומד כיום בחזית המחקר של פיזיקאים המנסים להסביר את תופעת ה-UAP. מעבר לתיאור הטכני, חשיבות עדותו של וולטון טמונה בכך שהיא עברה מבחני פוליגרף מרובים לאורך עשורים, יחד עם ששת חבריו לצוות שהיו עדים לרגע החטיפה. הדיוק שבו הוא מתאר את המכניקה של הכלי הזר – הברק המתכתי, האור שנפלט ממנו והתחושה הפיזית של האוויר בקרבתו – הופך את סיפורו למקרה בוחן מרכזי בקהילה המדעית והחוקרת. התיאור מאפשר לצופים הצצה נדירה לתוך חוויה ששינתה את חייו של אדם מן השורה והפכה לאחד התיקים המסתוריים ביותר בתולדות האנושות.

תמלול הסרטון