הטייס ויליאם פאוול על עדותו למפגש עם עב"ם בצורת כיפה, 1966

ב-21 במאי 1966, בשמי וילו גרוב, פנסילבניה, התרחש אחד המפגשים המרתקים והמתועדים ביותר בהיסטוריה של חקר העב"מים בארצות הברית. ויליאם פאוול, טייס מנוסה בעל רקע צבאי ומומחיות בניווט אווירי, נתקל בעצם בלתי מזוהה שקרא תיגר על כל חוקי הפיזיקה והאווירונאוטיקה המוכרים באותה עת. עדותו של פאוול אינה רק סיפור על אורות בשמיים, אלא תיאור מפורט של כלי טיס מוחשי, בעל מבנה הנדסי ברור בצורת כיפה, שהפגין יכולות תמרון בלתי אפשריות עבור מטוסים קונבנציונליים של שנות השישים. המפגש התרחש ביום בהיר עם ראות מצוינת, עובדה המעניקה למקרה משנה תוקף מקצועי. פאוול תיאר אובייקט מתכתי בוהק, דמוי דיסק או כיפה, שריחף בדוממות מוחלטת לפני שהאיץ למהירויות אדירות תוך שניות בודדות. חשיבותו של המקרה טמונה בזהות העד; כטייס, פאוול היה מאומן בזיהוי כלי טיס, עננים ותופעות אטמוספריות. חוסר היכולת שלו לסווג את העצם כאב-טיפוס צבאי או כתופעת טבע העלה שאלות נוקבות בקרב הקהילה המדעית והחוקרים הפרטיים שעסקו בפרויקט "ספר כחול" (Project Blue Book) באותן שנים. העדות של פאוול משתלבת בגל של דיווחים דומים מאמצע שנות השישים, תקופה שבה המלחמה הקרה והמירוץ לחלל היו בשיאם, והחשש מפני טכנולוגיות זרות – ארציות או חוץ-ארציות – היה חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי. הדיוק בפרטים שמסר הטייס, החל מהשתקפות השמש על גוף העצם ועד לזווית הנסיקה החדה שלו, הופכים את התיאור הזה לאבן בוחן עבור חוקרי יופולוגיה עד היום. המקרה בווילו גרוב נותר אחד התיקים הפתוחים המרתקים ביותר, המדגיש את הפער בין הידע האנושי לבין התופעות הבלתי מסוסרות המתרחשות בשולי המרחב האווירי שלנו.

תמלול הסרטון