הצלם הצבאי אלברט ניוהאוס על סרטון העב״מים המפורסם מ-1952 וניתוח מעמיק של התיעוד

ביולי 1952, מעל שמי טרמונטון שביוטה, התרחש אחד האירועים המכוננים ביותר בתולדות חקר העב"מים המודרני. דלברט "דל" ניוהאוס, צלם וידאו מיומן בשירות הצי האמריקאי, נסע עם משפחתו כאשר הבחין בצי של עצמים זוהרים המבצעים תמרונים בלתי אפשריים בשמיים הבהירים. כאיש מקצוע המורגל בתיעוד אופטי עבור הצבא, ניוהאוס לא היסס, שלף את מצלמת ה-16 מ"מ שלו והנציח את מה שיהפוך לאחד התיעודים הוויזואליים המנותחים ביותר בהיסטוריה של המודיעין האמריקאי. המשמעות של סרטון זה נובעת לא רק מאיכותו המפתיעה יחסית לתקופה, אלא בעיקר מהאמינות של האיש שמאחורי העדשה. ניוהאוס לא היה אזרח מן השורה; הוא היה מומחה לזיהוי כלי טיס ואופטיקה, ובעדותו המפורטת הוא מתאר כיצד העצמים נעו במהירות פנומנלית תוך שהם משנים צורה ומיקום באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טכנולוגיית תעופה מוכרת, ציפורים או בלונים מטאורולוגיים. הסרטון עבר מסכת ממושכת של בדיקות במעבדות הצי ובפרויקט "Blue Book" (הפרויקט החסוי של חיל האוויר לחקירת עב"מים), שם המומחים נאלצו להודות כי הם אינם מסוגלים לספק הסבר קונבנציונלי לממצאים. ניתוח המעמקים של התיעוד חושף פרטים מרתקים על דפוסי הטיסה של העצמים. באמצעות טכנולוגיות שחזור ושיפור תמונה מודרניות, ניתן לראות את הדינמיקה הקבוצתית של הכלים ואת העובדה שהם פלטו אור עצמי בעוצמה גבוהה. הדיון המקצועי מתמקד בשינויי הכיוון החדים ובמהירות הזוויתית של העצמים, מה שמוביל חוקרים רבים למסקנה שמדובר בטכנולוגיה המפגינה יכולות שמעבר לפיזיקה האווירונאוטית של שנות החמישים. הסרטון של ניוהאוס נותר עד היום עדות מטלטלת ואחת הראיות המוחשיות הבודדות ששרדו את מבחן הזמן והביקורת המדעית הקפדנית ביותר. הצצה מרתקת זו אל מאחורי הקלעים של הצילום, יחד עם עדותו המקורית של ניוהאוס, מאפשרת לנו להבין את הדרמה שהתחוללה באותם רגעים ואת ההשפעה של האירוע על קהילת המודיעין. מדובר בהזדמנות נדירה לבחון מקרוב תיק שנותר "פתוח" מבחינה מדעית, ולתהות יחד עם אחד הצלמים המוכשרים של הצי: מה באמת ריחף מעל המדבריות של יוטה באותו צהרי יום קיץ של שנת 1952?

תמלול הסרטון