ג'וזף קוראבי: האם אלמוות וירטואלי הוא אפשרי? | שיחות קרוב יותר לאמת

האם המודעות האישית שלכם, אותה תחושת "אני" חמקמקה, יכולה להשתמר לנצח בתוך מדיה לא ביולוגית? השאלה המרתקת הזו עומדת במרכז הדיון בין רוברט לורנס קון לפילוסוף ג'וזף קוראבי, בעודם צוללים אל תוך אחת הסוגיות המורכבות ביותר של העידן הטכנולוגי: האפשרות של "אלמוות וירטואלי" באמצעות העלאת תודעה (Mind Uploading). המפגש בוחן האם ניתן לשעתק את המבנה העצבי והזיכרונות שלנו לקוד תוכנה, כך שהמודעות המנטלית תמשיך להתקיים גם לאחר קריסתו הפיזית של הגוף הביולוגי, ואילו אתגרים פילוסופיים ותיאולוגיים ניצבים בפני חזון שנראה עד לא מזמן כחלק ממדע בדיוני בלבד. מעבר לשאלות הטכנולוגיות על כוח עיבוד ומיפוי המוח (הקונקטום), הדיון מעלה תהיות קיומיות עמוקות: האם העתק דיגיטלי של המוח הוא אכן "אנחנו", או שמא מדובר רק בסימולציה מתוחכמת נטולת רוח? קוראבי וקון בוחנים את מושג הזהות האישית – האם ה"אני" תלוי ברציפות פיזית של החומר, או שהוא תבנית מידע שניתן לנייד בין פלטפורמות? בהקשר התיאולוגי, עולה השאלה האם לישות דיגיטלית יכולה להיות "נשמה", וכיצד תפיסות מסורתיות של חיי נצח משתלבות עם האפשרות של גן עדן מלאכותי המבוסס על שרתים וסיליקון. הקשר ההיסטורי והמדעי של הנושא נשען על תיאוריות של פונקציונליזם בפילוסופיה של הנפש, הגורסות כי מצבים מנטליים מוגדרים על ידי תפקידם ולא על ידי החומר ממנו הם עשויים. ככל שהבינה המלאכותית מתקדמת וחקר המוח חושף את סודותיה של רשת הנוירונים, האפשרות ליצירת "תאום דיגיטלי" הופכת למושא מחקר רציני באקדמיה ובתעשיות ההייטק. עם זאת, המכשולים נותרו אדירים: החל מ"בעיית התודעה הקשה" (The Hard Problem of Consciousness) של דייוויד צ'למרס, השואלת מדוע ואיך תהליכים פיזיים מייצרים חוויה סובייקטיבית, ועד לשאלת הבעלות והאתיקה של קיום וירטואלי אינסופי. בשיחה המעמיקה הזו, "קרוב יותר לאמת" מעניקה לצופים הזדמנות לעצור ולחשוב על עתיד המין האנושי. האם אנחנו עומדים בפתחו של שלב אבולוציוני חדש שבו נשתחרר מכבלי הביולוגיה, או שמא הניסיון לברוח מהמוות באמצעות טכנולוגיה הוא אשליה מסוכנת? הצטרפו למסע מרתק בין מדע, אמונה ופילוסופיה, בניסיון להבין מה באמת הופך אותנו לאנושיים והאם הניצוץ של התודעה יכול להמשיך להבהב לנצח בתוך הדיגיטציה.

תמלול הסרטון