ג'ו סימונטון מספר איך קיבל פנקייק מחוצנים שנחתו בחצרו, 1961

ב-18 באפריל 1961, בשעה 11:00 בבוקר בעיירה השקטה איגל ריבר שבוויסקונסין, התרחש אחד המפגשים המוזרים והייחודיים ביותר בתולדות האופולוגיה. ג'ו סימונטון, חוואי בן 60 ומגדל עופות לשעבר, שמע רעש הדומה לצמיגי מכונית על כביש רטוב המגיע מחצרו האחורית. כשיצא החוצה, הוא נדהם לגלות אובייקט מתכתי כסוף בצורת צלחת מעופפת המרחף בגובה נמוך. לדבריו, דלת החללית נפתחה והוא נתקל בשלוש דמויות נמוכות קומה, בעלות עור כהה ולבושות בבגדים כחולים הדוקים, שנראו אנושיות כמעט לחלוטין. המפגש לא התאפיין בעוינות או בטכנולוגיה מאיימת, אלא דווקא במחווה יומיומית ומפתיעה. אחת הדמויות הציגה לסימונטון קנקן כסוף בעל שתי ידיות וסימנה לו כי היא זקוקה למים. סימונטון מילא את הבקשה, וכשחזר עם הקנקן מלא, הוא הבחין באחת הדמויות בתוך הכלי כשהיא מבשלת על מעין פלטה ללא להבה. לאחר שהחזיר את המים, הוא סימן להם בסימני ידיים כי הוא רעב, ובתמורה, אחד היצורים הגיש לו שלושה "פנקייקים" חמים עם חורים קטנים, שצבעם היה אפור-שחום. מיד לאחר מכן, הדלת נסגרה והעצם המריא במהירות אנכית אל על, כשהוא מותיר את סימונטון המום עם הראיה הפיזית בידיו. סיפורו של סימונטון עורר סערה תקשורתית ומשך את תשומת לבו של חיל האוויר האמריקאי במסגרת "פרויקט הספר הכחול" (Project Blue Book). בניגוד למקרים רבים אחרים שנדחו על הסף, החוקרים התייחסו לסימונטון כאדם אמין, ישר ונטול רצון בפרסום. דגימות מהפנקייקים נלקחו למעבדות של ה-FDA וחיל האוויר לניתוח כימי. הממצאים הראו כי המאפים היו מורכבים מכוסמת, תירס וסובין, אך היו חסרים בהם מרכיבים בסיסיים כמו מלח, עובדה שהובילה את ד"ר ג'יי אלן היינק, יועץ החיל, לציין את המקרה כאחד המוזרים ביותר שעמם התמודד, למרות שבאופן רשמי המקרה סווג כ"בלתי מוסבר". הראיון המקורי עם ג'ו סימונטון מספק הצצה נדירה לתמימות של שנות ה-60 ולפער שבין הבלתי יאומן למציאות הפשוטה של חיי היומיום. עבור חוקרי עב"מים, המקרה של איגל ריבר נותר חידה: האם מדובר במתיחה מתוחכמת של אדם בודד, או שמא זהו עדות למפגש אמיתי עם תרבות אחרת שהחליפה אדיבות אנושית בשיתוף של מזון? עדותו של סימונטון, הנישאת בקור רוח ובפירוט דקדקני, ממשיכה להצית את הדמיון ולהוות אבן דרך בתיעוד ההיסטורי של מפגשים מהסוג השלישי.

תמלול הסרטון