כאן סקרנים | למה יש בצרפתית המון אותיות?

האם אי פעם ניסיתם ללמוד צרפתית ומצאתם את עצמכם נאבקים במילה שנראית כמו רצף אינסופי של תנועות, רק כדי לגלות שחצי מהן בכלל לא נהגות? צרפתית נחשבת לאחת השפות הרומנטיות והיפות בעולם, אך עבור דוברי שפות אחרות, הכתיב שלה הוא חידה מתסכלת במיוחד. השאלה "למה יש בצרפתית כל כך הרבה אותיות?" היא לא רק תלונה של תלמידים מותשים, אלא צוהר מרתק להיסטוריה של אירופה, למאבקי כוח תרבותיים ולניסיונות לשמר עבר מפואר בתוך שפה שמשתנה ללא הרף. הסיבה העיקרית לפער בין הכתיב לדיבור בצרפתית נעוצה בתהליכים פונטיים שהתרחשו לאורך מאות שנים. בעוד שהגיית המילים השתנתה והשתכללה – עיצורים נשרו בסופי מילים ותנועות התמזגו – הכתיב נשאר "קפוא" בזמן. במאה ה-16, בתקופת הרנסנס, מלומדים צרפתים החליטו להוסיף אותיות "מיותרות" למילים קיימות כדי להדגיש את המקור הלטיני שלהן. כך למשל, המילה הצרפתית ל"זמן", "temps", קיבלה את האותיות p ו-s למרות שאינן נהגות, רק כדי להזכיר לכולם שהיא מגיעה מהמילה הלטינית "tempus". זו הייתה דרך להעניק לשפה יוקרה אינטלקטואלית ולחבר אותה למורשת האימפריה הרומית. בנוסף לאטימולוגיה, האקדמיה הצרפתית (L'Académie Française), שנוסדה במאה ה-17, שיחקה תפקיד מכריע בשימור המצב הקיים. האקדמיה דגלה באופן מסורתי בשמרנות לשונית, והתנגדה לרפורמות מרחיקות לכת בכתיב שהיו עשויות להפוך את השפה לפונטית וקלה יותר. מבחינתם, האותיות השקטות הן לא עול, אלא סימני דרך היסטוריים שמבדילים בין מילים להומופוניות (מילים שנשמעות זהה אך בעלות משמעות שונה), כמו "vert" (ירוק), "verre" (זכוכית) ו-"vers" (לכיוון/שיר). ללא האותיות ה"מיותרות", הקורא היה מתקשה להבחין בין המושגים השונים. בסרטון זה נצלול אל נבכי הדקדוק וההיסטוריה הצרפתית, נבין איך השפעות גרמניות ואנגלו-נורמניות עיצבו את הצלילים שאנו שומעים היום, וננסה להבין מדוע הצרפתים מסרבים בתוקף לוותר על האותיות השקטות שלהם. נגלה שמאחורי כל s שקופה או e מיותרת מסתתר סיפור על מלכים, משוררים ומהפכנים שניסו לעצב את השפה שהפכה לסמל של תרבות ועידון בכל רחבי הגלובוס. היכונו למסע בלשני מרתק שיוכיח לכם שבשפה הצרפתית, מה שאתם רואים הוא ממש לא רק מה שאתם שומעים.

תמלול הסרטון