צילום העב"ם האבוד נחשף: האמת מאחורי תמונת קלווין

אז הסיפור שהסעיר את כל קהילת חוקרי העב"מים בבריטניה ובעולם כולו סוף סוף מקבל פרק חדש. במשך יותר משלושים שנה, "תצלום קלווין" היה סוג של אגדה אורבנית, הגביע הקדוש של ציידי החייזרים. תמונה אחת, שלכאורה מראה עצם ענק בצורת יהלום מרחף בשמי סקוטלנד כשמטוסי קרב חגים סביבו, תמונה שהממשלה הבריטית עשתה הכל כדי להשאיר במחשכים. עכשיו, עותק של התמונה הזאת צף החוצה. אבל האם זה באמת משנה משהו? האם זאת ההוכחה שחיכינו לה, או סתם עוד סיפור טוב שמקבל חיים משלו? בתור מי שראה כבר לא מעט מאמרים וסיפורים, אני נוטה להיות סקפטי. אבל הסיפור הזה, חייבים להודות, הוא אחד הטובים.ֿ

האירוע עצמו, לפי הטענה, התרחש בערב של ה-4 באוגוסט 1990. שני בחורים צעירים, שעבדו כשפים במלון סקוטי, יצאו לטיול רגלי קרוב לעיירה קלווין. פתאום, הם שמעו זמזום חזק ומולם ריחף עצם מתכתי, שקט לחלוטין, בצורת יהלום, באורך של כ-30 מטר. בזמן שהם הסתכלו על הדבר הזה בהלם, הגיעו מטוסי קרב, כנראה מטוסי הרייר של חיל האוויר המלכותי, ונראו כאילו הם מלווים או חוקרים את העצם. אחד הבחורים הצליח לצלם שש תמונות לפני שהעצם המסתורי האיץ ונעלם במהירות אדירה לשמיים. הסיפור הזה נשמע כמו תסריט קלאסי מסדרת וידאו על חייזרים, וזה בדיוק מה שמדליק את הנורה האדומה הראשונה.

כאן הסיפור מתחיל להסתבך ולהפוך למותחן ריגול. במקום למכור את התמונות לעיתון ולעשות כסף, שני הצלמים, שזהותם נשארה אנונימית עד היום, העבירו את התמונות והנגטיבים לעיתון סקוטי מקומי בשם "דיילי רקורד". העיתון, בתורו, פנה למשרד הביטחון הבריטי (MoD) לתגובה. ומה קרה אז? לפי הסיפור, משרד הביטחון פשוט לקח את כל החומרים. התמונות, הנגטיבים, הכל. ומאז... כלום. דממת אלחוט. התיק נסגר, והתמונות הוכנסו תחת חיסיון כבד, בטענה המוזרה של "ביטחון לאומי". למה שתמונה של עב"ם, אם זה מה שזה, תסכן את הביטחון הלאומי? זה מעלה שאלות.

השאלה הראשונה שצריך לשאול היא מה בכלל רואים בתמונה. נניח לרגע שהיא אותנטית. האם זה בהכרח אומר שמדובר בחללית מהחלל החיצון? התשובה הפשוטה היא לא. בשנות ה-90 המוקדמות, במהלך המלחמה הקרה, היו המון שמועות על פרויקטים צבאיים סודיים ביותר, גם של הבריטים וגם של האמריקאים. אחת השמועות הכי מפורסמות הייתה על מטוס ריגול היפותטי בשם "אורורה", שהיה אמור להיות בעל צורה לא שגרתית ומהירות על קולית. יכול להיות מאוד ששני המטיילים שלנו נתקלו פשוט בניסוי של כלי טיס כזה? זה בהחלט היה מסביר מדוע משרד הביטחון החרים את התמונות וקבר אותן תחת חיסיון. הם לא רצו שהרוסים או מישהו אחר יראו את הפיתוח הסודי שלהם. זו אפשרות הרבה יותר הגיונית, יש שיגידו, מאשר מבקרים מעולמות אחרים.

עכשיו, בואו נדבר על התמונה עצמה. גם אם הסיפור נכון, אנחנו לא רואים את התמונה המקורית או את הנגטיב. מה שנחשף עכשיו הוא העתק, שצולם מחדש מתוך תמונה מודפסת שהייתה תלויה על קיר במשרדו של קצין עיתונות לשעבר בחיל האוויר. כלומר, זה עותק של עותק. כל צלם יגיד לכם שאיכות התמונה יורדת בכל שכפול כזה, וקל מאוד "לאבד" פרטים חשובים בדרך, או אפילו להוסיף אותם. התמונה נראית נקייה, אולי נקייה מדי. העצם ממוקם בצורה מושלמת במרכז, מטוס הקרב נראה בבירור ברקע. זה לא נראה כמו תמונה שמישהו צילם ברגע של פאניקה. יש משהו קצת מבויים בתחושה, אם כי קשה לשים על זה את האצבע.

אז מה התפקיד של משרד הביטחון בכל הסיפור הזה? במשך שנים, חוקרים ניסו לקבל מהם תשובות. אחד מהם, עיתונאי בשם דייוויד קלארק, הוא זה שהוביל את המאבק לחשוף את התמונה. בכל פעם שהוא פנה, הוא נתקל בחומה של שתיקה. הם טענו שאין להם את הנגטיבים, שהפרטים אבדו. אבל אז הם האריכו את החיסיון על התיק בעוד 30 שנה. למה? אם זאת מתיחה , למה לא לחשוף אותה ולהביך את המותחים? אם זה עצם שלא הצליחו לזהות, למה לא להודות בזה? ההתנהלות של משרד הביטחון היא מה שהופך את הסיפור הזה ליותר מסתם עוד תצפית עב"ם. היא הדלק שמזין את כל תיאוריות הקונספירציה.

נקודה נוספת למחשבה היא היעלמותם של שני העדים המקוריים. עד היום, אף אחד לא יודע מי הם. למה שהם לא יבואו קדימה? אם צילמת את מה שיכול להיות התמונה החשובה ביותר בהיסטוריה האנושית, לא תרצה לקבל על זה קרדיט? יש שטוענים שהם פשוט פחדו. אולי משרד הביטחון איים עליהם או החתים אותם על הסכמי סודיות. ויש את האפשרות הסקפטית יותר, שאולי הם פשוט לא קיימים. אולי כל הסיפור על שני השפים הוא המצאה, סיפור רקע שנועד לתת אמינות לתמונה שבכלל נוצרה בדרך אחרת לגמרי. בלי עדים שניתן לתחקר, כל הסיפור נשאר בגדר שמועה.

ה"חשיפה" האחרונה הגיעה מקצין העיתונות לשעבר, קרייג לינדזי, ששמר אצלו עותק של התמונה כל השנים האלה. הוא החליט לתת אותה לדייוויד קלארק כי הוא הרגיש שהציבור צריך לראות אותה. החשיפה הזאת היא דרמטית, אבל היא לא מספקת הוכחות חדשות. היא רק מאשרת שהסיפור על קיומה של תמונה כזאת היה נכון. היא מוכיחה שהיה צילום שהגיע למשרד הביטחון ושהם התייחסו אליו ברצינות. אבל היא לא מוכיחה שהעצם בצילום הוא אמיתי, או שהוא מגיע מהחלל. למעשה, זה רק מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה, עם אותן שאלות בדיוק.

לסיכום, תמונת קלווין היא מקרה מרתק. יש לנו פה את כל המרכיבים של סיפור עב"מים קלאסי: תצפית מסתורית, תמונה דרמטית, עדים נעלמים וממשלה שמסתירה מידע. חשיפת התמונה אחרי שלושה עשורים היא בהחלט התפתחות מעניינת, אבל היא לא סוף הסיפור. מבחינתי, כחוקר סקפטי, הכף עדיין נוטה לכיוון של פרויקט צבאי סודי. זה מסביר את צורת היהלום, את נוכחות מטוסי הקרב ואת ההסתרה הממשלתית. האפשרות של מתיחה מורכבת גם היא על השולחן. האפשרות שזו חללית חייזרית? היא עדיין נשארת, כמו תמיד, האפשרות הכי מרגשת, אבל גם הכי פחות סבירה. עד שלא יופיע הנגטיב המקורי, או שהעדים יחליטו לדבר, תמונת קלווין תישאר תעלומה יפהפיה ומלאת שאלות, אבל לא הוכחה חותכת.